טוראי מנחם כהן ז"ל

קורות חיים

בן חיים ושושנה. מנחם נולד ברעננה בכ"ב בסיון תרפ"ז (יוני 1927) להוריו חיים ושושנה, שהיו ממייסדי המושבה ועסקו בה בחקלאות.

בהיותו כבן 12 עברה המשפחה לכפר ויתקין והימים ימי מלחמת העולם וארועי טרום המדינה. כילד וכנער מתבגר גילה מנחם משיכה עזה לים ולענפי הספורט הקשורים בו. בבית-הספר השתתף בפעילות בחוג הדרמטי ומלא תפקידים מרכזיים בהצגות ומופעים. מנחם אהב מאד את הנהיגה בטרקטור ואת הטיפול בו, ובהמשך פיתח נטיה למכונאות. בתום לימודיו בכפר למד בבית-הספר המקצועי "מכס פיין" בתל אביב והיה פעיל בסניף "הנוער העובד" שם.

חבריו זוכרים את תעוזתו, בטיולים בשטחים ערביים. בלי כל פחד היה מוביל את החברים להשיג את המטרה ורק אחרי כן לחזור.

בהגיעו לגיל 18 יצא להכשרה מגויסת בקיבוץ נען (קבוצת "חרמש" בתנועת "הנוער העובד") ושירת בפלמ"ח. מי שהכיר אותו אז ידע כי האומץ, אשר קנה בימי ילדותו יעמוד לו ויביא תועלת גם בימים קשים לעם לאחר שקבוצתו הצטרפה לקבוצת "החותרים" בקרית-חיים עבר לפלוגה הימית של הפלמ"ח (הפלי"ם). עסק בהדרכה בקיבוץ שדות-ים ובפעולות העלאת מעפילים. השתלם בקורס חובלים וקציני ימיה שהתקיים בטכניון העברי. ב"שבת השחורה" שהה עם פלוגתו בקיבוץ "מעברות", שם נאסר ונשלח לרפיח.

עם פרוץ הקרבות חזר לפעילותו ושימש סגן מפקד מחנה הפלי"ם (לימים - חיל הים) בחיפה. בפקודת המבצע לכיבוש בכפר טנטורה שזכה לכינוי "נמל" נאמר ש"הכפר משמש בסיס אספקה וקשר לאנשי האויב (בכפרים השכנים) בדרך הים ונמצאים בו כ-100 אנשי אויב מזוינים ומצוידים ב-4-5 מקלעים ומספר מרגמות. ה"שירות הימי" היקצה למשימה זו ספינה שנועדה לחסום את נתיבי הגישה והיציאה מהכפר. בראש הכח שהורכב מלוחמי חיל הים וחטי' "כרמלי" , הועמד מנחם, במסגרת הסמכות שהוענקה לו, גייס מנחם את ספינת הדייג "כריש" של מושב "מכמורת" ויצא עם הכח לעבר טנטורה.

עוד לפני שהגיעו לגזרת הפעילות, ארעה תאונה, מנחם ניגש לבדוק את מצב ההגה, החליק ונפלט כדור מתת-המקלע שהיה בידיו - "טומי" פיני. אחרי שלוש דקות יצאה נשמתו. הוא פונה לקיבוץ נוה-ים והספינה חזרה והמשיכה במשימתה. התאריך : י"ד אייר תש"ח, 23.5.1948

חבריו לשרות ולפעילות מספרים כי מנחם הצטיין בחריצות, במקצועיות ובאחריות רבה והשרה מבטחונו על חבריו ופיקודיו.

אביו של מנחם (חיים כהן בן אפרים), שהיה במשך שנים רבות פעיל ב"הגנה" הצטרף עם פרוץ הקרבות לשורות המגינים, ובעת שהותו בעמדה בגבול חולון-תל אביב נורה בידי צלף ערבי ונהרג. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק בכ"ו שבט תש"ח.

כאשר מנחם נהרג, 3 חדשים אחרי כן ביום י"ד באייר תש"ח, לא ניתן היה להביאו לקבורה בסמוך לאביו מאחר והכבישים היו עמוסים בשירות של הצבא הבריטי שהחל לעזוב את הארץ. מנחם הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה, בי"ד באייר תש"ח.