סמל יקותיאל (קותי) נוביק ז"ל

קורות חיים

נוביק יקותיאל ("קותי"), בן אברהם וסוניה, נולד ביום כ"ה בשבט ת"ש (4.2.1940) בתל-אביב. קותי למד בבית הספר היסודי "תל-חי" שבתל-אביב ומכיתה ה' ועד כיתה ח' למד בבית הספר אשר בקיבוץ גבעת השלושה - עינת. לאחר מכן למד וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי "שבח" שבתל-אביב.

עמד בשתי רגליו על קרקע-המציאות אבל מציאות זו כללה בתפיסתו לא רק ערכים חמריים כי אם גם יחסי אנוש יפים. היה שלם בנפשו בלי סתירות ולבטים ועשה את דרכו למישרים. בנובמבר 1957 גויס לצה"ל והוצב לחיל החימוש. הוא סיים קורס של חוליות טכניות ולאחר מכן נשלח לחיל השריון כמכונאי טנקים. בזמן שירותו בתפקיד זה למד להכיר כל פריט ופריט בכלי הרכב המשוריינים (הטנק והזחל"ם), ונוסף לכך רכש מידע מקצועי רבגוני. לאט לאט עלה בדרגה ועבודתו הלכה ורבתה; אולם הוא כהרגלו מאז ומתמיד לא התאונן ועבד הלאה מתוך שאיפה להתקדם ולהשתפר - עד שהגיע לדרגת סמל.

בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כאיש מילואים בגדוד כמפקד חוליה טכנית ומילא תפקיד זה ביעילות. בזמן הלחימה בעמק דותן בקרב על צומת קבטיה, ראה קותי טנק של כוחותינו נתון תחת אש חזקה של טנקי האויב. ללא פקודה נע לעבר הטנק הבוער לבדוק אם יש בו נפגעים.

בעיצומו של קרב זה, כשהוא עוסק בתיקוני טנקים שנפגעו ובחילוץ נפגעים, נפצע קותי קשות וכאשר פנה אליו רס"ל הפלוגה כדי לטפל בו אמר כי מוטב לטפל בפצועים אחרים כי "לי אין סיכויים" - וכעבור דקות מספר מת מפצעיו. זה היה ביום השני לקרבות, כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אישה, בן- ירון ובת- אורית. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר שנה הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

במכתב התנחומים שמפקד-היחידה כתב לאשתו ציין את התנהגותו המופלאה בשעות הקרב הקשות והמרות ביותר, את מילוי תפקידו במסירות ובנאמנות ואת דביקותו במטרה ותוך כדי סיכון חייו הבטיח חיי אחרים. על אומץ לבו והתנהגותו למופת בשדה הקרב צוין לשבח על-ידי אלוף פיקוד הצפון וכן קיבל את אות המופת. זכרו הועלה בבטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי מקומי של גבעתיים וכן ב"ספר הנופלים" שהוציאה עיריית גבעתיים. כן הועלה זכרו בחוברת שהוציא בית הספר התיכון המקצועי "שבח".