דוב דובי כצמן ז"ל

קורות חיים

בן ישעיהו ולאה. נולד בשנת 1928 בביאליה-פודליאסקה, בפולין. עלה ארצה בשנת 1933. למד בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. משסיים את לימודיו התחיל לעבוד בפוליטורה. את שכר העבודה היה מוסר לאמו. רק לאחר שקיבלה האם את הכסף היה מבקש דמי-כיס לעצמו. היה חבר "הנוער העובד" ויצא להכשרה עם קבוצה מתנועתו. עשה שנתיים בדגניה א' ובבית-הערבה, בהכשרת נען-גבולות. נמנה עם מייסדי משק מלכיה.

דובי - קראו לו חבריו,שם חיבה שהלם אותו והתאים לאפיו כי היה בקיבוץ נען הילד שבחבורה, שקט ועליז, רחוק מהתלבטות וחביב על כולם, מאיר פנים לכל אחד ומוכן לעזור לכולם.

בעיצומה של מלחמת-השחרור סיים את ההכשרה ונשלח בין אנשי התגבורת עם מחלקת הפלמ"ח הראשונה לגוש עציון. אם בימי שלום היה מצניע לכת ואינו מגלה כל סימני התלבטות הרי את ימי המלחמה עשה דובי תמיד בקו הראשון. ואז בא לביטוי אומץ לבו שהיה חבוי בתוכו.

הלך תמיד לקו הראשון. בימי הקרב הגדול על גוש עציון השתתף באופן פעיל בהתקפת-הנגד. מששקטה הסביבה עבר לחיל-המשוריינים שהיה יוצא כתגבורת לשיירות מותקפות. היה בקסטל, שער-הגיא והרטוב.

ובכל מקום גילה מחדש את אומץ רוחו ואת מסירותו הגדולה.

בט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) היה בשיירת נבי-דניאל, שהיתה בדרכה מגוש עציון והותקפה בנבי דניאל בקרב בן שלושים השעות, דובי נסע במשוריין הראשון - פורץ המחסומים שעלה על מוקש והותקף. אנשיו נלחמו עד שכותרו על מנת לא ליפול בשבי הם פוצצו את המשוריין על עצמם והסבו אבידות כבדות לאוייב.

בכ' באדר ב' תשכ"ח (31.3.1948) נקבר בסנהדריה בירושלים. ב-י"ב במרחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר להר הרצל בירושלים למנוחת עולמים.

בדברי הספד לזכרו נאמר:"אמנם, מסגרת שחורה עוטפת את שמות חברנו הנופלים, אך הם ממשיכים לחיות: בליבותינו, בעצם מפעלנו, הם ממשיכים לחיות כיון שעל כאלה אין למוות שליטה".