רב"ט יניב דרורי ז"ל

קורות חיים

בן שושנה ויהודה. נולד ביום י"ח בטבת תשל"ג (23.12.1972) ברמת גן. למד בבית-הספר היסודי "הגבעה" ברמת גן. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים במכללה הטכנולוגית "אורט יד סינגלובסקי" בתל אביב במגמת מערכות פיקוד ובקרה. מגיל צעיר היה מלא מרץ ושמחת חיים, והתחבב מאוד על חבריו. כשהחליט ללמוד בבית-ספר תיכון מקצועי, לא עשה זאת לבדו, אלא עם חבריו, ששיכנע אותם ללכת בדרכו. החריצות היא התכונה שהופיעה בכל אחד משלבי חייו, ולצדה - היצירתיות. במקביל ללימודיו בבית-הספר התיכון, ולמרות עומס הלימודים הרב, השתתף יניב בקורס לצילום בבית-הספר "קמרה אובסקורה" וסיימו בהצלחה. הוא רכש מצלמה משוכללת, ובעיזבונו תמונות רבות שצילם ופיתח בעצמו. כשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החליט להצטרף לעתודה הטכנולוגית במכללה להנדסאים שבבית-ספרו. במסגרת זו אף גויס לצה"ל ביולי 1990 ועבר טירונות.

לאחר שסיים את לימודיו, התחיל את שירותו הצבאי. הוא עבר השתלמות מקצועית בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, וסיימה בציון מעולה. הוצע לו להישאר במקום בתפקיד הדרכה, אולם הוא דחה את ההצעה והעדיף להתחיל ישר בעבודה בשטח. הוא הוצב ליחידת חיל האוויר בתפקיד טכני. יניב התקדם מהר מאוד, ושוב באו לידי ביטוי חריצותו הרבה ומקצועיותו. כפי שכתב עליו מפקדו, שנה אחרי שנפל: "אני מביט בך, עדיין נער צעיר מלא חדוות-חיים, יצירה, כשרון, וחריצות, מטפל בכל נושא בדרך יסודית ורצינית, משרה שקט ונינוחות על הסביבה". כששבר את ידו בשעת פעילות צבאית, התייצב יניב לעבודה ביחידה למרות שנצטווה לנוח.

ביום כ"א בשבט תשנ"ב (25.1.1992) נפל יניב בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים - שי וגולן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יניב הגיע לטייסת עם עבר מרשים כטכנאי בוגר שלוש-עשרה שנות לימוד, וכבוגר המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בחיפה. כבר בימיו הראשונים בטייסת התבלט יניב בתכונות איכות נדירות. הבחנו בסקרנות בלתי-רגילה, ברצון ללמוד ולהתקדם בתחום המקצועי. אכן יניב השיג כשירות מקצועית גבוהה. כאדם בלט בחברות ובאווירה שהשרה סביבו, בשקט הנפשי, גם בעתות לחץ, ובחיוך הכובש. יניב אף התנדב לכל משימה ועבודה, גם לקשות שבהן. כשפגשתיו לאחר הפציעה, התעקש יניב להמשיך בעבודה על מטוסים וזאת למרות שיכול היה לקבל שחרור מעבודה. המניע היה: למען לא יוטל עומס נוסף על חבריו. קשה עלינו הפרידה, קשה לחבריו בטייסת, ולנו המפקדים אין מילות נחמה לכם, שגידלתם אותו במסירות כה רבה".