קורות חיים
סמל משה אנגל - אראל נולד ב - 1947 היה עול ימים כשבא לרמת השרון בשנת 1950 עם הוריו יוצאי פולין, פליטי שואה. אחר סיום בית ספר היסודי נתקבל הודות לכושרו הגופני, הטכני והאינטליגנציה הגבוהה שלו, לבית הספר הימי "מכמורת". לאחר סיום לימודיו התגייס לחיל הים ובחר בשירות בצוללת.
"דקר" היתה החדשה בצוללות המצוינות בחיל הים הישראלי. ביצועיה היו טובים יותר מכל צוללת אחרת, היא היתה מהירה יותר, שקטה יותר, ירטה נשק (טורפדו) משוכלל יותר, היתה מסוגלת לירות מתנאים וממצבי-ירי מסובכים יותר. היא היתה מסוגלת לגלות אויב, לזהותו וליירטו ממרחקים גדולים יותר מקודמותיה ובאמינות גדולה. היא היתה מסוגלת להשהות בים זמן רב יותר. גם תנאי החיים בה היו טובים יותר. היא נבנתה בשנת 1945 באנגליה ונקראה "טוטם". 1280 טונות מעל פני המים, 1700 טונות מתחת למים, אורכה 285 רגל, רוחבה - 26 רגל. היא הונעה ע"י שני מנועי דיזל של 2500 כוחות סוס וארבעה מנועים חשמליים בהספק של 2900 כוחות סוס, מהירותה עד 19 קשר מתחת לפני המים. צוות הצוללת מנה 69 איש. היא נרכשה בשנת 1964 ועברה שיפוצים יסודיים שחוללו בה שינויים מרחקי לכת. הצוללת היא סוג נשק הכרחי לכל חיל ים, מכיון שהפעולה בשטח העל-מימי בלבד, אינה מסוגלת לענות על כל הצרכים. רק הצוללת מסוגלת להתקרב למקום החסום על ידי מכ"מים או מכוסה על ידי סיור אוירי או כלי נשק יעילים וארוכי טווח. אחר מבצע סיני התברר לגורמי הבטחון שמן ההכרח להקים צי צוללות ונרכשו שתי הצוללות הראשונות "תנין" ו"רהב" ומאה ועשרה אנשים יצאו לאנגליה להשתלמות. אנשי "דקר" עברו השתלמות יסודית יותר מאשר צוותי שאר הצוללות ובצדק תלו בהם תקוות גדולות יותר.
בשבת 27 בינואר 1968, בעשר בבוקר הוכה הציבור בישראל בתדהמה למשמע הודעתו הקצרה של דובר צה"ל :
אבד הקשר עם "דקר".
הכל הוסיפו להאמין שזה ניתוק קשר ואותם ששים ותשעה בנים יקרים עדיין מגששים אי שם. אולי צללו לעומק בגלל הסערות, אולי ארעה תקלה כלשהי, אך יגיעו במועד שנקבע - יום ב'. החיפושים החלו עוד לפני ההודעה בשבת, ביום השבעה עשר להפלגת "דקר", ארבעה ימים לפני המועד בו היתה צריכה להגיע לחיפה. בחיפושים, השתתפו תחילה כוחות חיל האויר וחיל הים של צה"ל וכן ארבע עשרה אוניות של צי הסוחר הישראלי. תחנת החוף של חיפה שידרה בגל הבינלאומי הודעה לכל האוניות בים על העדר הצוללת. מדינות רבות נענו לפניות ישראל לסיוע בחיפושים. הצטרפו למחפשים ספינות ומטוסים של אמריקה, בריטניה יון ותורכיה. המשחתת "יפו" הצטרפה למחפשים, כמו כן הצטרפו הצוללת "דולפין" ו"לויתן". המטוסים האמריקניים והברטיים צויידו במכשירים מיוחדים לגילוי צוללות ובאביזרים להצלה מעל לאיזור ימי.
ב- 4 בפברואר מסר דובר צה"ל שיש לראות את "דקר" על צוותה כנעדרת. החיפושים הופסקו. הרמטכ"ל חיים בר-לב הודיע למשפחות אנשי הצוות שאחר עשרה וחצי ימים של חיפושים לא נמצא שמץ דבר העשוי להעיד על גורל הצוללת.
ב - 6 במרס 1968 הודיע דובר צה"ל בעקבות הודעת שר הבטחון בכנסת, שיש לראות את אח"י "דקר" כאבודה ואת צוותה כחללים. ביניהם היה גם סמל משה אנגל. צעיר יפה תואר שהים קרא לו משחר ילדותו. לכיבוש הים הקדיש את נפשו ולבסוף אף את גופו. כל מה שנאמר בפקודת יום של הרמטכ"ל על 69 צוללני "דקר" על גם עליו. כולם נמנו על לוחמים - אמר הרמטכ"ל - שאינם מסתפקים במילוי חובותיהם הרגילות, אלא מתנדבים לשרת באותם המקומות אליהם מוצאים את דרכם רק הטובים והנועזים שבנו. הם הלכו אל תוך תוכו של הים, שם יש להתגבר לא רק על האויב שמנגד בעיתות מלחמה, כי אם גם על הים האכזר והאימתני בכל ימות השנה. רק אמיצים, רבי התושיה, בעלי כושר הסבל והסבלנות לאין קץ, רק אלה המסוגלים לפעול כאיש אחד תוך חיים של צוותא, שאין גדולים מהם, כאשר האחד ערב ערבות שלמה לחיי כל היתר - רק אלה בוחרים בדרך הזאת. צוות "דקר" היה מורכב מטובי הימאים ומן המנוסים שבצוללני חיל הים. גאים בכשורם ובוטחים בכלי השיט שנמסר לידם יצאו לדרכם האחרונה. כל זה החל גם על סמל משה אנגל-אראל אחד מה- 69 הבלתי נשכחים.
הצוללת אח"י "דקר" נמצאה ביום שישי י"ג בסיון תשנ"ט 28.5.1999 בים התיכון.
באתר: 41 33 צפון 43 29 מזרח, בעומק 2900 מטר.
זמן טביעה משוער: 25 ינואר 1968- כ"ה בטבת תשכ"ח לפנות בוקר.