קורות חיים
בן יצחק-אלחנן ושולמית. נולד בכ' באלול תרפ"ו בברלין, בירת גרמניה. לאחר זמן קצר חזרו הוריו לקובנה, ליטא, אליה קשורה היתה המשפחה קשר-דורות. בסוף המאה ה-19 שימש אבי המשפחה, הרב הנודע ר' יצחק-אלחנן ספקטור, בכתר-הרבנות של קובנה וצאצאיו היו מעורים בחיי העיר. בנימין למד בבית-ספר וגימנסיה עבריים. היה חבר בתנועת-נוער ופעיל למען הקרן-הקיימת-לישראל.
בשנת 1938 ביקר עם אביו בארץ-ישראל, ובניסן ת"ש עלה לכאן יחד עם אחיו הבכור. הוריו ואחיו הצעיר נשארו בחוץ-לארץ. המשיך את לימודיו בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב מהכיתה החמישית ואילך, ומיד תפס את מקומו בין התלמידים כ"צבר" לכל דבר. באותה תקופה דבק בו הכינוי החברי "רבי" (קיצור שם-משפחתו הקודם : רבינוביץ). היה חבר קבוע בועד הכיתה, בנבחרת הכדור-סל של הגימנסיה ומראשי המשתתפים בעתונים היתוליים לנשפי הכיתה. הצטיין בכל המקצועות העבריים, במתימתיקה ובפיסיקה.
כשנה אחרי בואו לארץ הצטרף ל"הגנה". סיים קורסים של מ"כ חג"ם, מ"כ נוער, מ"כ סיירים ומדריכי-ספורט. הדריך בבית-ספרו בחג"ם ובגדנ"ע ובקורסים של שני אלה.
עם סיום לימודיו בגימנסיה רצה להתנדב לחי"ר, אך לא היה יכול להתגייס לגדוד חי"ר בגלל ראייתו הלקויה. מטעם הארגון נשלח לשנת-שירות למשמר-הנוער של משטרת הישובים העברים בחולון. באותו זמן שימש כמפקד הגדנ"ע במקוה-ישראל. בסוף השנה סיים קורס-השלמה למפקדי-כיתות.
בשנת 1945 עלו הוריו ואחיו, ניצולי השואה באירופה, ארצה, והוא התחיל ללמוד מכונאות בטכניון בחיפה, שירת במנגנון של הארגון והיה אחראי להדרכת החג"ם בגימנסיה "ביאליק" ומ"פ בגדנ"ע. בראש יחידת גדנ"ע השתתף בעליית-הכיבוש לביריה בי"א באדר תש"ו.
הלימודים במדעים המדויקים לא סיפקוהו ובסתיו 1946 החל ללמוד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה בירושלים. גם שם היה מפקד ומדריך בגדנ"ע ויסד קורס מ"כ של הגדנ"ע לנוער הפרברים. נמשך לעבודה זו ורצה להפסיק את עבודתו הרגילה בארגון ולהתמסר להדרכת נוער הפרברים.
בחול-המועד פסח תש"ז השתתף במסע של חי"ש-הגדנ"ע-ירושלים למצדה. לאחר חודש יצא שוב למצדה לטייל יחד עם ארבעה חברים-סטודנטים. נפרד מהם לבקש מים ונשאר יומים בודד במדבר-יהודה. מצא לבדו את דרכו ונפגש עם קבוצת מחפשים בדרך המובילה מראש-זעירה מערבה. על קורותיו במדבר פירסם את רשימתו "קול קורא במדבר" ב"דבר השבוע" (מס' 22/23, 1947). בקיץ תש"ז סיים קורס למפקדי מחלקות של הגדנ"ע.
בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-השחרור, נתמנה כמפקד-בפועל של השכונה המנותקת והמבודדת מקור-חיים. בחורף תש"ח נשלח לקורס קציני-קשר ומשחזר לירושלים שירת כסגן-מפקד ואחר-כך כמפקד מחלקת קשר-השדה לכל מרחב ירושלים. אחרי סיום הקורס דרש לשלחו לחזית, כי הישיבה ב"עורף"' בירושלים, היתה בניגוד לדרישת מצפונו. "המצפון הוא הכוח שבו מכריע האדם בין שני כוחות פנימיים המתנגשים בקרבו"- היה אומר לחבריו.
על "רבי" האדם והמפקד מספרים חבריו נפלאות. מחלקתו היתה ידועה לתהילה. בראשיתה, כשסבלה מחוסר גדול בקשרים, היה הוא עצמו יוצא לפעולות כקשר-טוראי. משהושלם התקן בהדרגה באנשים ובציוד היה תפקידו לתכנן ולארגן את הפעולות ונאסר עליו לעזוב את מקומו. הוא מנע מעצמו כל הנאה וכל יתרון של מפקד.
הוסיף לסעוד עם אנשיו גם לאחר שהותקן במחנה שולחן מיוחד לקצינים. אף רשיונות-חופשה ליציאה העירה לא נטל לעצמו יותר משנתן לפקודיו, וכשיצא היה לוקח אתו רשיון-חופשה על שם הטוראי בנימין אלחנן, חתום בידי המפקד "רבי".
שליחת אחרים לתפקידים מסוכנים העיקה עליו, אם כי ראה הכרח בכך, כפי שכתב בחרוזים במאי 1948: "אני האיש אשר עליו פקדתי ללכת, / אני אותו שלחתי למות / ואותי שפטו-נא / אני עשיתי זאת ומצפוני נקי".
עם סיום הפוגה א' נתמלאה סוף-סוף דרישתו להעבירו ליחידה קרבית. עבר כקצין חי"ר לחיל-הנחיתה הימי שהתחיל אז להתארגן.
בגלל הצורך הדחוף באנשים נשלחו הימאים לפעולה יבשתית, להשתתף בנסיון לפריצת הדרך אל הנגב. שם נפל בנימין, בהילחמו בראש מחלקה שפיקד עליה לכיבוש הכפר בית-עפה, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948).
בט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הועבר למנוחת-עולמים בקבר-אחים בנחלת-יצחק עם פקודיו וחבריו שנפלו יחד עמו.
אחרי מותו אושרה לו דרגת סגן ראשון.