רב"ט דוד ינאי ז"ל

קורות חיים

בן משה ואסתר. נולד ביום כ"ז במרחשון תש"ט (29.11.1949) מול חופי חיפה באנית המעפילים "פן-יורק". כשהמשפחה הגיעה לחוף-הארץ עברה לגור ללוד ושם התגוררה עד שנת 1958. בילדותו היה חלש אך הכל הלך באין מפריע. ככל ילד למד בבית-הספר וכבר אז התגלו בו כמה מתכונותיו הטובות - אהבת הזולת ואהבת החיים. בשנת 1958 עברה המשפחה לגור בחיפה, ואבי-דויד, שסבל ממחלה ממושכת, אושפז בימים ההם בבית-חולים מיוחד. למשפחה היו איפוא קשיי-קיום ודויד נאלץ לצאת למוסד, אך את לימודיו לא זנח. ראשון היה בענייני חברה שם. את אהבתו לים הראה עוד בהיותו בן עשר, בהשתתפו בתחרות-שחייה. ביום שנכנס לעול-מצוות הלך דויד לבקר את אביו בבית-החולים ומצא אותו בגסיסתו, כשהדיבור ניטל ממנו וכמעט ללא הכרה. ביקור זה השפיע עליו מאד ולבו ניבא לו כי לא ירחק היום והוא יתייתם מאביו, ולמחרת היום אמנם נפטר האב. אמו, שגרה אז ברמות-רמז, החזירה אותו מן המוסד שבו נמצא ודויד החל ללמוד בבית-הספר היסודי "הבונים". שם הכיר את חבריו החדשים ומיד התבלט בחברה. ברמות-רמז החליט להצטרף לקבוצת נוער אשר חבריה השתייכו לתנועת "השומר הצעיר". מתנועה זו למד לאהוב את הקיבוץ ולאחר מספר ביקורים בקיבוצים החליט לצאת ולהצטרף לקיבוץ כלשהו בסיימו את לימודיו היסודיים. כבר אז ברור היה שהחלטתו נחושה. ודויד אמנם יצא לקיבוץ שמרת הנמצא בקרבת עכו. מיד התאקלם בחברה החדשה ותמיד היה שם כעין ציר מרכזי אשר הכל מסתובבים סביבו. כעבור שנתיים, בהשפעת אחד מאחיו, עזב את הקיבוץ כדי ללמוד מקצוע להסתדר בחיים האזרחיים.

בשובו העירה עבד וחסך מכספו ואת השאר מסר לאמו. אך באחד הימים נתקל דויד בהודעה בעתון הקוראת לצעירים בגיל י"ז ומחצה להתגייס לפנימייה של חיל-הים. דויד היה אז בשורות גדנ"ע-ים. ללא מחשבות מרובות והתייעצויות ניגש דויד ללשכת הגיוס באוקטובר 1966. בגמר הטירונות, אשר עבר בקלות, חזר דויד לבסיס ההדרכה בחיל-הים ושם נשאר כארבעה חדשים.

לאחר-מכן ביקש לעבור לקורס האלחוט ובקשתו זו אושרה. והוא היה לאחד התלמידים הטובים ביותר בו. באחד הימים בא דויד הביתה וסיפר כי עבר את כל המבחנים והבדיקות כדי להתקבל לצוללת. זו היתה הפתעה לבני-הבית, כי עם איש לא התייעץ בעניין זה. (דויד שאף לשרת בצוללת עוד בהיותו בשירות גדנ"ע-ים). הוא אמנם אמר לאמו שיש לה, כמו להורים אחרים במקרים כאלה, אפשרות לדרוש שלא ילך לצוללת, אבל יחד עם זה ביקש אותה שתעשה עמו חסד ולא תעשה כן. הוא הוסמך כצוללן ואחרי שיצא לאנגליה צורף לצוות "דקר". במכתבים שנתקבלו משם לא היה מופנם כמו שהיה בעבר וסיפר לבני-משפחתו על חייו ועל אימוניו אשר קיבל באהבה. אך כשהצוללת היתה בדרך הביתה, בנתיב-הים שבין גיברלטר לישראל, נותק הקשר עמה ולא נתחדש שוב. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה שתאריך-פטירתו של דויד, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968) כיוון שדויד נמנה עם חברי-הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת-זכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי-"דקר" אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הובאה תמונתו.



הצוללת אח"י "דקר" נמצאה ביום שישי י"ג בסיון תשנ"ט 28.5.1999 בים התיכון.

באתר: 41 33 צפון 43 29 מזרח, בעומק 2900 מטר.

זמן טביעה משוער: 25 ינואר 1968- כ"ה בטבת תשכ"ח לפנות בוקר.