יקיר א. :"כשמדברים על צבי מדברים על חברות, מצוינות, חריצות ועל הרבה חוש הומור. כבר מהימים הראשונים של תחילת המסלול בעתלית, דאג צבי לתלות בארגון הציוד שלו גילוף מעץ של סמל השייטת שהכין, חתך, גילף, שייף וצבע בזמן הקצר של סוף השבוע. במסדר מש"ט הראשון שלנו, עבר מפקד השייטת יואב גלנט, וסקר את ארונות הציוד של החניכים, מעין בדיקה והתרשמות. אני, שעמדתי בקצה סככת הציוד, לא הבנתי למה מתמהמהים שם, בצד השני, כל כך. התברר שמפקד השייטת, מפקד בית הספר והמדריכים שלנו נעמדו משתאים מול הארון של צבי, ופשוט לא האמינו שיש מישהו שכ"כ מעריץ את היחידה שהוא משרת בה. לנו זה היה ברור, ועורר בנו גאווה שהנה אחד משלנו העלה את המחזור 'על המפה'. בקורס הקצינים ובקורס מפקדי צוותים בשייטת הצטיין: תמיד הציג מקצוענות באימונים ובעבודות. בקורס מפק"צים אחרי יום מעייף הוא לא ויתר, ולפני השינה דאג לצרף אותנו לעשות אתו שכיבות שמיכה, מתח וכפיפות בטן. לא היה לנו ספק שיש לנו פה עסק עם מש"ט לעתיד".
דביר ק. : "גרוסמן לא היה כמו כל הלוחמים או הקצינים, הוא פשוט היה אישיות יוצאת דופן, בעל ערכים, נורמות וסטנדרטים ברמה הגבוהה ביותר שהכרתי...מהרגע הראשון שכף רגלנו דרכה בעתלית הבן אדם פשוט פרח שם, תמיד בלט, תמיד הצליח, תמיד הצטיין, מקצועי ברמה גבוהה מאוד, ממושמע, סוחף ואחראי. בהרבה מקרים גרוסמן היה ה"מניע" של הקורס, תמיד ברגעים הקשים הוא היה מופיע במסעות, תמיד דחף, אפילו במסעות ארוכים כמו מסע 80, כל המסע הוא היה מחובר לחבר'ה החלשים ודחף אותם מאחור. גם בקורסים העיוניים התבלט והוציא את הציונים הכי גבוהים בלי להתאמץ יותר מדי, פשוט מקצוען".
עודד, ח.: "הרצון והכוח האינסופי שלך שדחפו לא רק אותי, אלא את כולנו. על הדומיננטיות שלך אין עוד מה להוסיף, הצחוק שלך, הבדיחות שלך, היית הבן אדם הכי דומיננטי במחזור וביחידה".
מור, מ.: "צבי היה מפקד מצוין, חבר, משקיען ברמה שאי אפשר להעלות על הדעת, וכל דבר שעשה היה מושלם, עם השקעה אדירה, כל יום צבי היה משקיע כאילו זה היום החשוב בשנה, אפילו שהיה עושה מתח בשלב מכין של המסלול, בבוחן בר-אור, שמעבר ל-20 היה ציון 100, צבי היה היחיד שהיה מגיע לקצה גבול היכולת שלו עד שהיה משמיע צעקות ואז היה יורד מהמתח".
עודד, מ.: "להיות על ידך במסלול ובשירות היה דבר שכל הזמן גרם לי לתהות לגבי עצמי מפני שתמיד היית צריך להיות טוב בהכל: בציוד, במד"סים, בציונים - בהכל! לפעמים הייתי אומר לך שהשאיפה שלך למצוינות פוגעת בסובבים אותך. בבה"ד 1 דאגת להצחיק אותי בבדיחות על האנשים, השיטה ובכלל. גם שם היית חייב להיות מצטיין. אני נדהם מהערצה שהייתה אליך, אני מצדיע לך".
אורן, ט.: " ההתייחסות לגרוסמן הייתה הערכה רבה שגבלה בהערצה על הדרך שעשה כל דבר, מקטן עד גדול, מכל הלב, עם הרבה אמונה ועל הצד הטוב ביותר.
אדם כמו גרוסמן יכול להועיל מאוד למחזור של לוחמים שמתקשים ללכת 80 ק"מ מסכנים. במסע 80 הראה גרוסמן את עוצמתו וניסה להריץ אותנו, בייחוד כאשר ב- 20 הק"מ האחרונים, אחרי שכולנו הורדנו תד"לים ועדיין נסחבנו מאחור, צבי נשא גם מכשיר קשר 91 מוגבר כל הדרך וגם ניסה להריץ אותנו קדימה.
אני יכול להגיד בלב שלם שבמצב של קרב, גרוסמן הוא האדם הראשון שהייתי רוצה איתי.
הפעם האחרונה שראיתי את גרוסמן הייתה ביום חמישי בבוקר, בערך שעה לפני שהחבר'ה עזבו את הבסיס. תמונה זו שלו היא שחקוקה הכי חזק בזיכרוני. צבי עבר מולי על השביל שבין פלגת הלוחמים לבית-הספר. הוא הלך בלי חולצה, זקוף, עם חזה מנופח ועליו הקלאץ' השחור שלו תלוי על גבו בהצלב. כשעבר לידי, לחצתי את ידו ואמרתי לו בהצלחה, הוא ענה "תודה" עם חיוך גדול על השפתיים והמשיך לצעוד".
גלבוע, ע.: "הסיפורים עליך אינם דועכים, כמו באגדות, אבל שלא כמו אגדה - אתה אמיתי: ממעשי קונדס בשכונה ועד למעשה גבורה כמו זה האחרון שראו אותך במזל"ט מסתער קדימה (אחרי הפיצוץ הראשון) אל הפצועים, ללא מורא, ללא פחד וחשש שתיפגע, כמו מנהיג אמיתי שבהיתקלות שנפגע מפקד הכוח, הסגן תופס את מקומו ומחליף אותו. כל לוחם יודע שתחת אש זה טריוויאלי, אבל כל הלוחמים שלך היו בטוחים שתעשה את זה, שלא תאכזב, כי תחת פיקודך כולם הרגישו בטוחים, חסינים, כאילו יש מלאך ששומר עליהם".
ניר כספי, לוחם היחידה שנפצע, מתוך ראיון שנתן על ליל המבצע בכתבה "50 דקות בגיהינום":
"חשבתי על צבי גרוסמן, אחד הקצינים שיצאו לפעולה. הוא היה הקצין הכי מורעל שהכרתי. זה היה איש שאף פעם לא נגמר לו הכוח. הוא אף פעם לא היה עייף, תמיד התרוצץ מלא אנרגיה וחיפש מה לעשות. תמיד שכולנו היינו שפוכים מעייפות, הוא כאילו רק התחיל את היום. חשבתי שאם צבי חי עכשיו, אז הוא יקום, ולא משנה מה המצב שלו. הוא יקום ויתחיל להלחם ולהסתער, שום דבר לא יעצור אותו. אבל צבי לא קם".