"מיד עם הגיוס התגלה צבי כבעל יכולת טכנית מעולה ויכולת הבנת מערכות ומכשירים נדירה. לרגע לא ישב במנוחה. הארון שלו ביחידה היה כמו מוזיאון. כאשר כולם חוזרים מאימון או פעילות ומבצעים את השטיפות הנדרשות לצורך שמירת ואחזקת הציוד ברמת הנדרש, גרוסמן היה שוטף ומנגב ומקפל ותולה ומייבש ועד שלא היה בטוח כי הציוד האישי שלו מטופל בשלמות לא היה עוזב את המקום. הכל מסודר ו"משופצר" ותלוי על פי סדר נכון. אינני יודע איך הגיבה אימו כאשר נודע לה כי ארנק מעור נחש אותו אהבה הפך לכיסוי דיסקית של בנה...! כזה הוא היה. ביחידה אחרת יתכן והיו לועגים לשאיפה האולטימטיבית שלו לסדר ושלמות. אנו הערכנו אותו ואהבנו אותו. והשנים עוברות, והחניך הפך להיות לוחם מעולה, מאותו הסוג שמפקדי יחידות וצוותים נאבקים כי יהיה אצלם בצוות וביחידה. הוא מתפתח ומפתח את עצמו. בכל שעה פנויה הוא רץ ושוחה ומביא את עצמו לסדרה של הישגים אישיים מעולים. אם הייתי צריך להגדיר את גרוסמן הייתי אומר כי הוא פשוט שאף לשלמות. בכל רגע פנוי התאמן בעצמו. המשיך לרוץ גם בחופשות. בדרך לחופשה עוצר בוינגייט ועושה לבדו מסלול כושר קרבי. בקורס מפקדי צוותים, בו אין רגע פנוי, שומעים אותו חבריו לקורס ממשיך בשעות הלילה (כאשר כולם במיטות) לעשות כפיפות בטן וכפיפות ידיים.
קורס קצינים הוא סיים כהמשך טבעי למסלול בהצטיינות. אז התגלה גם כמפקד מצוין. בלי הנחות ובלי קומבינות. תמיד דרש מעצמו יותר מאשר מחייליו. דוגמא אישית במשמעות הנעלה ביותר של המובן. מפגין תמיד נורמות אישיות שגם הטובים בלוחמים מתקשים לחקות. כושר גופני עילאי, נחישות ומשמעת ברזל. משקיען ללא פשרות."