"הפעם האחרונה שראיתי את גרוסמן היתה ביום חמישי בבוקר, בערך שעה לפני שהח'ברה עזבו את הבסיס. תמונה זו שלו היא שחקוקה הכי חזק בזכרוני.
צבי עבר מולי על השביל שבין פלגת לוחמים לבית-ספר. הוא הלך בלי חולצה, זקוף, עם חזה מנופח ועליו הקלאץ' השחור שלו תלוי על גבו בהצלב. כשעבר לידי, לחצתי את ידו ואמרתי לו בהצלחה, הוא ענה "תודה" עם חיוך גדול על השפתיים והמשיך לצעוד."