"...כשקיבלתי את הפיקוד על היחידה צבי נשאר מפקד הצוות הזה ובשיחת הפתיחה שעשיתי אתו כשנכנסתי לתפקיד הסברתי לו בין היתר שעליו לבצע מעקב יותר צמוד אחר הלוחמים ולתכנן טוב יותר את המשך פעילותם. ביום ראשון שלאחר השיחה חזר צבי עם קלסר מסודר עם חוצצים לכל תחום פעילות, דפי מחשב עם ציורים שובבים ורשימת מטלות ותכנונים. הוא הציג אותו בגאווה, "ישבתי עליו קצת בשבת", הוא אמר. שאלתי אותו אם אין לו משהו אחר לעשות בשבתות והוא אמר "שטויות זה רק משהו קטן". מאז כל יום ראשון היה מגיע עם רשימה של תכנונים ודרישות שרק צבי יכול היה לחשוב עליהם ביום שבת.
אחרי תקופה קצרה החלטנו לשלוח אותו לקורס ניווט וסיור בג'יפים. ברור שצבי פרח שם. כל אפשרות שהיתה לו לשפר את הג'יפ ולהוסיף לו אביזרים מעניינים שכללו אילתור ושיפצור. צבי עשה אותם, ממנורות על הג'יפ ועד כסא כורסה מאחור. כשחזר מהקורס ורצה להמשיך ולשמור על רמה בתחום, הוא התקבל בהתנגדות ברורה; המפל"ג, יוסי קורקין ז"ל, דרש ממנו שיציג לו את הסדרה, בעיני רוחו ראה בוודאי קבוצת לוחמים שוחרי הרפתקאות פורקים כל עול עם שני ג'יפים בכל הנגב הגדול. צבי הכין את עצמו להצגת הסדרה בצורה יסודית כמו שאף אחד אחר לא ידע לבצע, לכל שאלה של קורקין היתה לו תשובה. כשדרש לדעת היכן הניווט הוציא צבי מפה מסומנת עם כל המכשולים, כשרצה לדעת מהן הוראות הבטיחות שלף צבי צרור הוראות בטיחות שהעיקריות שבהן מסומנות בטוש מרקר. לקורקין לא היתה ברירה אלא לאשר את הסדרה ובאמת מחוסר ברירה שכן צבי הפגין בקיאות ורצון לבצע את הסדרה בצורה כה גבוהה שלא נשאר אלא לצאת אליה.
צבי נכנס לאיוש של כוח החוף בתפקיד הסגן שלי. את צבי לא ראיתי כל כך גאה בעצמו ומלא סיפוק כמו באותו רגע. מאז מצאנו את עצמנו באימונים מפרכים ומתישים לילה לילה, תרגילי תנועה, שחיה עם ציוד, ירי, תרגולי מקרים ותגובות, עבודה עם מסוקים. על כל האימונים צבי היה אחראי ועשה זאת בצורה מושלמת, כל הזמן הציג לי שינויים שחשב עליהם בלילה ושלדעתו יש להכניס. במהלך המבצע צבי היה אחראי על תזמון הלוחמים במעבר כביש החוף והחומה הצמודה אליו. הקטע היה לנקודת תורפה ואותו תרגלנו במהלך האימונים עד שפיתחנו את התרגולת המתאימה והשתפרנו בה. במודל למבצע הגיע מפקד חיל הים, אלוף אלכס טל, לראות בין היתר כיצד אנחנו עוברים את הכביש בקטע הזה.
לקורקין היה חשוב לשדר שלמות בביצוע התרגולת והתחיל להתערב לצבי במהלך העבודה, כל אחד מהשניים, מצביא בזכות עצמו, התחיל להתחמם ולריב אחד עם השני. אני כבר הייתי בצד השני של הכביש ולא ידעתי מה קורה 10 מטרים ממני, אולם בתחקיר למודל החל צבי להעמיד את קורקין במקומו. צבי, קצין צעיר, חמישה חודשים עם דרגות על הכתפיים, נוזף בסגן-אלוף גדול, ואני ביניהם, לא מבין מה היה שם. בלילה שלפני המבצע ביצע צבי את רוב ביקורות הציוד, לוחם אחרי לוחם, ורק שיוכלו לנוח מוקדם ככל האפשר. בסביבות השעה 23:00 נשאר רק לבצע לצבי ביקורת. אני זוכר כאילו זה היה אתמול; אני והוא ליד ארון הציוד. הכל היה מסודר כמו בחנות חרסינה, ציוד נקי ומבריק, בגדים מקופלים, הכל מונח על מגבות לייבוש, דוגמה ומופת של כל אמא פולניה.
התחלנו לעבור ביחד על הציוד שלו לפי רשימת הציוד. הכל היה מוכן ומאובטח על פי הנהלים. אנחנו מתחילים לארוז, צבי מחפש תיק לציוד אך לא מוצא, הוא פוזל לארון שלידו, הארון של גור, בן מחזורו של צבי. לא עוברות שתי שניות וצבי שולף מוט מהארון עם מסמר בקצה "במיוחד לשתיית ציוד" הוא אומר לי תוך כדי השחלה של המוט לארונו של גור ותוך זמן קצר התיק אצל צבי. הוא משאיר פתק קטן "גורי, לקחתי את התיק עד יום שישי, תודה גרוסמן".
ואנחנו ממשיכים לארוז, אני מקריא פריט וצבי מכניס אותו לתיק, מקריא את הפריט הבא וצבי מכניס גם אותו. עם השחייה לכיוון החוף הלבנוני מהר מאוד חזר לצבי המורל הגבוה ואתו גם האדרנלין כמו לכולם. צבי תפקד בצורה מצויינת, מעביר התפקדויות, ביקורת ציוד, עוזר לח'ברה ומעודד אותם ברגעים הקשים עם המשקל הכבד על הגב עד לשנייה האחרונה, עד אותו פיצוץ שהפריד בינינו.
לא היו לי הרבה פקודים, אך מאחד מהם לקחתי דוגמה אישית. זה מוזר שפקוד משמש מודל לחיקוי למפקד.
צבי הראה לכל מהי שלמות, שאיפה למצוינות, דבקות במשימה, אהבת הארץ, דאגה לפרט ולצוות, מוטיבציה אדירה ואמביציה רבה."