בן הדסה ושלום, נולד ביום ז' בחשון תשי"ז (12.10.1956) בתל-אביב.
ילד חייכני ושובב היה, אהב לשחק כדורגל, השתתף בחוג שחיה ובתחרויות רבות.
בועז, למד בבית ספר יסודי ע"ש משה הס בתל-אביב. היה בעל פוטנציאל גבוה, אך לא אהב ללמוד.
לעיתים הוציא ציונים גבוהים וללא מאמץ, אך יותר מכל אהב לבלות במשחק עם חבריו ולהאזין למוסיקה.
את המשך לימודיו בתיכון עשה בבית הספר המקצועי "שבח", במגמת נגרות.
לאחר שנתיים הצטרף לפנימית "אונים", שם למד במגמת חשמל ואלקטרוניקה עד לגיוסו לצה"ל. החיים הפנימיה היו קשים לו. בועז אהב את הבית והמשפחה ואת הקירבה אליהם.
בשלהי ספטמבר 1974 גוייס לצה"ל. לאחר תקופת הטירונות הוצב בחיל הקשר, בו עבר השתלמויות שונות והוכשר כאלחוטן. בתפקיד זה שירת שנים רבות.
בעת שירותו בחיל הקשר הכיר חיילת חיננית ושמה חגית - היכרות שהובילה לנישואיהם ולהולדת שני בניהם: גילי וניר. מסירותו הרבה והמפנקת לילדיו הרכים הקרין גם על משפחתו ועל מקומו בחיל.
באחת מלילות ינואר התקבלה הודעה על חדירת מחבלים באיזור מחולה. בעז היה מפקד חפ"ק תורן. החפ"ק פעל במשך מספר ימים ונתפסו שלושה מחבלים. הוא ניהל את עבודת החפ"ק במקצועיות ראויה לציון, תוך גילוי כושר פיקוד ומנהיגות גבוה.
לאחר פעולה זו המליץ מפקד הגדוד להעלותו לדרגת רס"מ.
מסירותו לעבודה ואחריותו הרבה הכריעו את ליבו, וביום ד' בתשרי תשכ"ב (12.9.1991) נפל בעת מילוי תפקידו בצבא והותיר אחריו אשה, שני בנים, הורים ואחות - אורנה, השרויים באבל כבד, כאשר ילדיו הרכים: גילי בן השלוש וחצי ניר בן השנתיים, עם אשתו חגית, נושאים יומיום את דמותו המנהיגותית והגותו, שתמיד נשא עם חיוך כובש - דבר המשמש לנו כנר לעילוי נשמתו איתנו לעד.
בדברי ההספד של מפקד היחידה שבה שירת, נאמר: "... בתשע השנים ששירתת בגדוד, היית דוגמא טובה למקצועיות ולאהבת הזולת. את צחוקך המתגלגל במסדרונות, עצותיך המקצועיות ונכונותך לעזור ולסייע - לא ישכח איש מאיתנו. עצוב לנו היום מאוד, הותרת בנו חלל ריק שקשה יהיה למלאו, ואיך בכוחן של מילים לבטא תחושה זו. בשם חבריך לעבודה וליחידה, אני יכול להבטיח שנמשיך בדרך בה הלכת ושימשת דוגמא לכל..."