12.11.1993
בס"ד
דומני שרגעים כאלה הם הדוגמא הטובה ביותר ליכולת המוגבלת של המילים והשפה לתאר (ואפילו בקרוב) את אשר אני חש, כאשר אני עומד ללוות אותך ארז בדרכך האחרונה.
בעשרת הימים שבהם הטלטלת בין החיים והמוות, וברגעים הקשים שבין תקווה לייאוש, צפו ועלו להן חליפות תמונות משותפות של ילדות נערות ובגרות, חוויות ורגעים מיוחדים (והיו הרבה כאלה) שרק חזקו והדגישו את האישיות המיוחדת והבלתי רגילה שלך, אחי הצעיר.
וכך עוד בטרם אנו מעכלים את מלוא המשמעות של עזיבתך, מוצפים אנו בתחושה עזה וכואבת של געגוע, תחושה שוודאי תלך, תגבר ולא תשכח לעולם.
געגוע אל הדמות החייכנית, הבוטחת, המעודדת והתומכת שדומה היה כאילו דבר אינו יכול לעמוד בפני כח הרצון והיכולת הגלתי נדלית הקורנת ממנה.
את הכאב המר מלווה הנחמה וההבטחה שכל עוד אנו חיים, תלווה אותנו דמותך שתקרום עור וגידים בתודעה באמצעות הזכרונות הרבים והמיוחדים שהותרת לנו.
את הסמל שייצגת נזכור תמיד!!! ברגעים קשים נשאל את עצמנו כיצד אתה היית נוהג, ננסה לחקות אותך תמיד כמיטב יכולתנו, ננסה להמשיך ולהגשים דברים שרצית והאמנת בהם. נעשה זאת בדרכך כי אתה ארז תמיד העזת ותמיד ניצחת.
קצרה היריעה מלסכם ולתאר את אשר הספקת בחייך הקצרים שדומה שנקטעו באיבם. את הצדק האלוהי הזה לעולם לא נבין באמצעות השכל וההגיון המוגבלים שלנו, ועם זאת מקננת בי התחושה שריבונו של עולם ייעד אותך למטרה נשגבת הרבה יותר במקום אחר ובמימד אחר וכי גם למשימה זו נבחרת לאחר מיון קפדני. אין בלבי ספק שגם בה תעמוד בהצלחה מירבית.
אסיים בקטע משיר שהוקש לך לאחר שעמדת בהצלחה בעוד משימה אחת מיני רבות שהוטלו עליך ודומה שמילות השיר מייצגות נאמנה את חייך הקצרים ועתירי הפועל.
"איך זה שכוכב אחד קטן מעז
איך הוא מעז, למען השם
כוכב אחד קטן
אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד...".
משוכנע אני שכוכבך ארז ידרוך כאש תמיד בשמי הנצח.
יהי זכרך ברוך!!!