לדבורה ושמואל שלום רב!
יום חמישי היה לי יום מעורב רגשות. מחד הבאתי את בני השלישי לביתי, ומאידך נפלה עלי בשורת איוב - ניסן נפצע קשה בתאונה. מהרתי לבית החולים כאשר תקוותי היתה לשמוע בשורות מעודדות מפי הרופאים. לא יכולתי לשמוע כאלה, אך יחד יחלנו לאותו שביב תקוה, לאותו נס שיקרה לניסן. הנס לא קרה, ואנו חבריו ומפקדיו נותרנו עם הכאב והצער...
אותו ערב יצא ניסן למסע רגלי, ולמרות העיפות רצה להגיע לביתו עוד באותו ערב; הרי הבטיח לאחיו להגיע הביתה, והבטחה אין מפירים. הבית היה לו קן טוב, והוא ידע לשמור על הקשר. ניכר היה שיש לו ממי ללמוד, וזאת אני יכול לומר על סמך היכרותי הקצרה עמכם.
ניסן ראה את עתידו בשירות הצבאי, ולכן גם נרשם לפנימיה וסיים אותה בהצלחה. גם אז וגם בקורס הטיס ידע להתגבר על קשיים, וכאלה אכן היו לו.
אהבתו להכרת הארץ טופחה הן בטיולים שלפני הצבא והן בטיסות הנווט הרבות שבצע עמנו בטייסת.
הכרנו את ניסן כספורטאי מעולה וכחבר טוב. הוא ידע לעזור לחבריו, כאשר הרגיש שנסיונו רב משלהם, וזכה לקבל מהם עזרה ועצה טובה, כאשר נזקק לה.
מעט מעיון בתיקו
2.1.71 - טיסת הכרות בפיפר, הערכת המדריך: "התמצאות טובה".
20.1.71 - סכום שלב הפיפר: "חניך בעל יזמה וערנות טובים. מתמצא יפה באויר וקולט הדרכה בסדר. בחור רציני - אמביציה גבוהה".
בשלב המכין, על מסעותיו ונווטיו: "מגלה רמה יפה של שליטה בחומר, אחריות וכושר מנהיגות".
25.7.71 - תחילת טיסות פוגה: "תופס את העסק, נהנה מן הטיסה".
...וטיסת סולו ראשונה עם כל עוצם החויה וההתרגשות הכרוכה בכך.
אמבטיה של מים ובעיטת עדוד של חברים ומדריכים.
ראיתיכם ביום ההורים שמחים וגאים... ובצדק.
קבענו להפגש ביום מסדר הכנפיים, עדיין רוצה אני לראותכם באותו מסדר, כאילו היה ניסן אתנו ובתוכנו, כי אכן כך הדבר.
מסרו תנחומי לשאר בני המשפחה ושאבו עידוד וכוח.
שלמה שפירא
מפקד הטיסת