הרמטכ"ל, רא"ל רפאל איתן, בסיכום הישגי חת"ם במבצע של"ג:
"בין חת"ם של פעם לחת"ם של היום מבדילים האיכות, הרמה והתודעה. חיל התותחנים נכנס לתודעה - הוא בתודעה. הוא הפך להיות כזה בזכותם של הקתמ"רים שלאחר מלחמת יום כיפור. אני לא יודע מה לפני זה. אז הייתי קטן, רק מפקד אוגדה, קחצ"ר. מה אני יודע? במה הם נכנסו לתודעה? בזה שעכשיו מכירים בערכו המבצעי של החיל. הקתמ"רים תרמו לרמתו המקצועית של חת"ם. היום אי-אפשר כבר להתווכח עם התותחנים, אם תפגעו או לא תפגעו. היום אם במקרה לא פוגעים במטח ראשון במטרה, אז עושים על זה תחקירים אחר-כךבמשך חצי שנה. פעם היה אורך חצי שנה עד שהיו מגיעים למטרה... מה שהשתנה זה הרמה המקצועית, התפיסה המבצעית והטכנולוגיה העומדות לרשות חת"ם. במלחמה הזאת אף אחד לא זז בלי החת"ם. אף אחד בשום מקום. ההישג העיקרי של חת"ם היה בסיוע המהיר, המדויק והאפקטיבי שהוא סיפק לכוחות, אם זה מאחור ואם קדימה. הייתי אומר אפילו, שההישג שידברו עליו הרבה, זהו החיפוש אחרי חת"ם במלחמה. הביקוש, הייתי אומר, הביקוש לחת"ם. המקום שחיל התותחנים היה בו כל המלחמה הוא ההישג: אם זה בתודעה, אם זה בתכנון ואם זה בשטח, זה ההישג הגדול. אף אחד לא התעלם מחיל התותחנים במלחמה הזאת, לעומת מה שהיה במלחמות הקודמות".
קתמ"ר, תא"ל אריה מזרחי, עם סיום המלחמה:
"אין מקום להשוות בין מבצע זה לליטאני. אין מקום גם להשוותו למלחמות קודמות. כל מלחמה וייחודה, כל מלחמה והלקחים שיש להפיק ממנה וליישם אותם במה שקרוי בסלנג הצבאי 'במיידי'. המלחמה הזאת נשאה אופי מסוים, בעיקר בגלל תנאי השטח ובגלל אופי האויב. נלחמנו בשטח הררי, קשה מאוד לתנועה, שבו קשה להביא לידי ביטוי כוחות שריון גדולים. לכן עיקר הנטל בא על כתפי כוחות החי"ר והארטילריה. זה נכון גם לגבי השטח הבנוי, שבו יש ביטוי הרבה יותר גדול לעוצמת האש.
ההישגים שהחיל הגיע אליהם הם למעשה ארבעה. ההישג הראשון מתבטא בעובדה, שבעיני הכוחות המסתערים הפכה לראשונה הארטילריה למרכיב חיוני, שלמעשה אי-אפשר בלעדיו. ההישג השני הוא בכך שבחלק ניכר מהקרבות הצלחנו לשתק ואף להשמיד את הארטילריה הסורית, דבר שעד היום היה בגדר משאלה בלבד, ואני בהחלט זוקף לזכותנו את העובדה, שמרבית ימי המלחמה בלבנון לא פעלה הארטילריה הסורית בירי על כוחותינו. ההישג השלישי הוא שימוש בארטילריה הצה"לית ככוח עצמאי משמיד, הן כנגד שריון אויב והן כנגד טילי קרקע-אוויר. ההישג האחרון - והוא החשוב ביותר - זאת העובדה, שמספר הנפגעים שלנו היה מועט, אף-על-פי שאנשינו לחמו במקרים רבים בקו הראשון והתקדמו בשטחים לא מטוהרים."