"מיקי" כך היינו קוראים לו. אף כי אינו קיים כעת, חשים אנו את רוחו בקרבנו. בת הצחוק שהיתה נסוכה על פניו תשאר חקוקה בלבנו זמן רב. כזה היה מיקי, שקט ועדין נפש, המוכן לחלוק הכל עם חבריו.
הוא לא היה נזקק לענשים על מנת להמחיש את פקודותיו ורצונו. מספיקה היתה מילתו ומבטו הרך שיבינו ויעשו כרצונו. דמות המפקד היתה בו בלי שהזדקק לעזרי לוואי. גמישות, רצון, עצמה ואמונה במעשיו, שהיו על הדרך הישר, ליוו כל מעשיו וכל בצוע שלו. דברים אלה באו לידי ביטוי גם ביחסו האישי אל החייל. נפשו היתה כל כך קרובה לחייל עד שלא יכלת להתעלם מאופן דבורו השקט והבטוח בעל ההיגוי הזר. שקט ובטחון השרה על פקודיו במשך כל שרותו. דבר שהקשה עלינו ביותר עם השלמת המצב של הלקחו מאתנו.
אם תארתי אותו כמפקד מושלם הרי אני חושב שהוא לא נפל ביכלתו גם בשטחים אחרים. בקורסים השונים נחשב לחניך המצטיין, הצטיינות זו נרכשה על ידו ובצדק, בזכות אותה עילאיות שאפיינה אותו וסווגה אותו בראש הסולם. גם מפקדיו וגם אנחנו הכרנו בעובדה זו שהוא המצטיין שביננו. למותר לציין שנושא של עליונותו עלינו לא היה נושא לקנאה ביננו.
בלונד עם עיניים תכולות ובת צחוק שובבה נסוכה על פניו. כזה היה. רשמו וזכרו לא ימוש מאתנו לעולם. לעולם לא נשכח שהיה "מיקי" ואיננו.
סגן בשרי ראובן