אלבום תמונות
יפתח
חצי שנה היינו יחד, במהלכה - הקרב בו הוא נפצע, בסיומה - הקרב בו הוא נהרג; קצת לפני, קצת "בין" והרבה, הרבה אחרי. וה"אחרי" הזה הינו כל מה שאתה יודע שנשאר בך והטביע בך, מפקד וחבר ובמיוחד אדם. כל מה שאתה יודע בוודאות, זה מיפתח!
מיפתח למדתי שמפקד יכול לרכוש סמכות ומנהיגות גם ללא ריחוק, שאפשר ל"קרוע ולהקרע" בחיוך, ברוח טובה ובהומור, ושאת חיי הצבא צריך לאהוב בכדי לבצע את הדברים היטב, אבל אין זה מספיק. צריך לאהוב את פקודיך בכדי לפקד, ומעבר לכל - להוות אדם.
מתחילת אותו מחזור בגדוד ועד מבצע ליטני והפציעה, עברתי איתו, כסמ"פ שלו, תקופה ראשונה של הלם מסגנון פיקודי שלא הכרתי לפני כן, הכל בגובה העיניים, בלי גינונים, בלי טכסיות, נטו עבודה מחד גיסא, אבל עם הרבה הומור ורעיונות חדשניים ולעיתים "מטורפים" מאידך גיסא. שום דבר לא היה שבלוני, כל יום הוא הפתיע מחדש החל באיך ל"טרטר" וכלה בבניית תרגיל מסייעת מורכב.
התרגלנו ו"נכנסנו לראש", אני והמ"מים: קלנר, חנן, רון ושמיל, והעברנו אימון בבוקע הדרומי עד לאותה שבת של אירוע הדמים בכביש החוף שלאחריו נכנסנו ללבנון במבצע ליטני ואשר במהלכו נפצע יפתח. כמה ימים לאחר הפציעה הצלחתי לעזוב את הפלוגה לכמה שעות ולבקר אותו בביה"ח בנהריה. זה "גמר אותו" שהוא לא עם הפלוגה בפנים. תחקר אותי לפרטי פרטים לגבי הפלוגה ועל כל חייל וחייל, במיוחד הוא דאג שהמג"ד לא יקפח את הפלוגה בהיעדרו.
בפעולה בה יפתח נהרג, על פי כל היגיון רפואי בסיסי הוא לא היה צריך להיות. הרי רק כשבועיים לפני כן הוא חזר לגדוד מהפציעה. עדיין היו לו קשיים וכאבים, וכשהחלה ההתארגנות לפעולה אמרתי לו שזו הליכה קשה ורטיבות ותרגולים אינסופיים ואולי כדאי ש"ירד" מזה, "אני לא מפסיד את הפעולה וזהו." הוא אמר לי, והיה זה חסר טעם לנסות להמשיך ולשכנע.
בפעולה עצמה היינו בשני כוחות נפרדים. פגשתי אותו בפעם האחרונה בבטן האוניה שלקחה אותנו אל מול חופי לבנון, והוא אמר לי דבר שאני זוכר היטב עד היום: "המחבלים יהיו בקומה השניה" ובדבריו הוא התכוון לבית אותו הצוות שלו צריך היה לטהר. בדיעבד כך היה, ואותם מחבלים שהיו בקומה השניה הם אלו שגרמו למותו. אינני יודע ולא אדע, למה הוא אמר את זה. האם הוא חשב שאולי צריך לעשות משהו עם הנתון הזה, או סתם כך כקביעת עובדה סתמית.
במהלך הפעולה בגלל בעיות במכשירי הקשר, לא שמעתי בדיוק מה הולך בבית שבו יפתח נלחם, שמעתי רק שיש בעיות ושיש הרוגים ופצועים. רק על החוף כשהתכנסנו, כל הכוחות, בסוף הפעולה והתארגנו לפינוי ניגש אלי גולד, הרס"פ של הפלוגה, ואמר לי שיפתח הוא אחד ההרוגים, והוא אף הצביע על אחת האלונקות. רציתי להאמין שזו טעות, שבמהומה של הקרב טעו בזיהוי, גם לא התקרבתי לראות, רק בלוויה שהיתה בצהרי היום שאחרי, חדרה למלוא הכרתי העובדה שזהו, יפתח איננו.