אלבום תמונות
9.6.78
מה ייאמר להורים שכולים?
אתם לא לבד, גם אנו נפגענו, אך הפצע שלכם הוא הגדול ביותר, אינני מבקש לנחם, כואב והפצע שותת.
אל תישברו!! הרימו את הראש בכוח למרות הכאב, והמשיכו לחיות! כי פשוט ממשיכים לחיות, ולחיות טוב.
מי אמר שהמוות הוא נורא? הנורא הוא לאלה שנותרים מאחור עם הזכרונות ובעיות היום יום. יפתח עבר ממצב אחד, למצב שאני ואתם אינכם מכירים, אך מה שבטוח הוא שגם יומנו יגיע, ובדרך כל שהיא נצטרף אל יפתח ואל עוד הרבה אחרים, וגם את מותנו יבכו.
מה מעבר לחיים, איננו יודעים. כשם שכל היקום הינו צרוף של שלבים ותהליכים, כן גם החיים הם שלב של תהליך מסויים, והמוות (כך אנו קוראים לזה) גם הוא שלב וחוליה באיזו שהיא שרשרת מסתורית.
הדמעות שלנו היא לחיים בלבד, ולכן קשה לנו לקבל מוות כדבר טבעי (ויופיע בכל צורה שהיא) הטראגדיה היא לנשארים, המוות עצמו אינו טראגי ואולי הוא אפילו מצב טוב, איננו יודעים. כל כך הרבה דברים הם מעבר לתפיסתנו, גם הדבר הקרוי מוות ביניהם.
ושוב, אינני מנחם אתכם. בכו הרבה, כי זה הביטוי לכאב, והכאב רב.
אך אל תשכחו ממשיכים לחיות!!!
מכתב שהושאר בתיבת הדואר של המשפחה ללא ציון שם הכותב.