שלב ההשטה, עד לגמר הורדת הס"גים והכוח העיקרי למים, בוצע בהתאם ללו"ז המתוכנן ונוצל ע"י הכוחות לתדרוכים אחרונים ולשינון המשימות.
ב-09:00 ירד כוח בודקי החוף לסג"ים והחל לנוע עצמאית לכיוון נקודת ההחפה המתוכננת. באותה שעה החל הכוח לנוע בסג"ים לעבר אח"י מעוז, וחבר עימה ב-20:00. הורדת כוח חטיבת לוחמי 35 והסג"ים החלה ב-15:20 ובשעה 15:21 נמצאו כל הלוחמים בסירות. החלה תנועתם לחוף. בגמר החפתם החל כוח הפשיטה לנוע צפונה בטור אחד לעבר יעדיו.
את סיפור הקרב ונפילתם של סרן ניר זהבי וסרן יפתח עין, סיפר הסמג"ד ראובן לעיתון במחנה והם מובאים כאן:
"בבסיס המחבלים יש 6 בתים. אלה בתיהם של תושבים מקומיים שנגזלו ע"י המחבלים. בבסיס השתרכה יחידה מבצעית של המחבלים. לבסיס יתרונות רבים: הוא מוסתר, יש אליו גישה מכביש החוף כמו גם גישה לים. כוח בפיקודו של ראובן התקדם לכיוון בית מספר 1. כוח בפיקודו של בוגי מתקדם תחילה עם הכוח של ראובן, מתפצל ממנו וממשיך לבית מספר 2. כוח נוסף בפיקודו של יאיר מתקדם לכיוון בית מספר 3, בית דו קומתי זה משמש כמפקדת הבסיס. כוח ההנדסה מעוצבת הצנחנים בפיקודו של רב-סרן יוסי טהר ז"ל התקדם עם הכוח של יאיר ומתפצל ממנו בכיוון בית מספר 4. כוח של הקומנדו הימי מתקדם בכיוון בית מספר 5.
לפי פקודה יש להתייצב ליד הבתים ולהמתין לפקודת אש. הכוח בפיקודו של בוגי עושה דרכו לבית 2 וחולף מצידו המערבי של בית 1. כאשר עובר שם הכוח, שומע השומר שעל הגג רחשים, הוא דורך את הקלצ'ניקוב ושואל "מין האדא?", הוא אינו שומע תשובה וליתר ביטחון הוא יורה ומכל הכיוונים נפתחת עליו אש והוא נהרג. כל הכוחות מסתערים עכב כך על הבתים שלהם - "השכבנו רתק שירה על הבית" מספר ראובן, "מחבל נוסף שיצא מחזית הבית נהרג ע"י הרתק, רצנו אל תוך הבית, וטיהרנו אותו.
למעשה, לא היה מה לטהר, הבית היה ריק. היו בו רק 2 מחבלים שכבר הרגנו. בצד המזרחי של הבית היו 2 סירות גדולות שהוסתרו ע"י ענפים. התחלנו לפוצץ את הסירות והבית, התקבלה הוראה מאמנון לפוצץ רק את הסירות ולהגיע במהירות לבית הדו-קומתי. אחד הקצינים שהיה אמור לפוצץ את הסירות נפגע מירי של מחבל שברח מאחד הבתים לכיוון מסילת הברזל, הרתק הרג את המחבל, את הפצוע פינינו לאחור, פוצצתי עם קצין נוסף את הסירות ומיהרתי לבית הדו-קומתי".
בית זה היה היעד של הכוח שבפיקודו של יאיר, אבי קפלן היה אחד הקצינים בכוח: "לאחר ששמענו את הירי של הכוח של בוגי, התחלנו לפעול. כוח בפיקודו של רענן הציב רתק מול הבית שיצר כמה חורים בקיר, פתח הבית היה בצידו השני של הבית. צעדתי שני בכוח אחרי ניר זהבי ז"ל, חלפנו על פני הקיר המזרחי של הבית, בקיר היה חלון עם סורגים. ניר זרק רימון לעבר החלון. הרימון פגע בסורגים, התגלגל אלינו והתפוצץ מטר אחד מאיתנו. הספקנו להשתטח, למרבה הפלא לא ניפגע איש". הכח ממשיך עד פינת הבית, בצד הצפוני אליו הוא שואף להגיע, בקומה השנייה ישנה מרפסת אשר ממנה נורתה על הכוח אש רצינית המונעת להמשיך בתוכנית. יאיר החליט, שנתפוס מחסה מאחורי גדר אבנים שמול הפתח וממנו נצא לבית, כדי לטהר את הקומה השנייה.
ניר היה הראשון. הוא התחיל לעלות לקומה השנייה, כל הזמן ירה המחבל עלינו מהמרפסת. ניר נפגע במדרגות, עקפתי אותו והמשכתי להתקדם, המחבל המשיך לירות. בכלי הנשק שלי היה מעצור, כתוצאה מאותה נפילה לבור. לא יכולתי לירות, כרמון עקף אותי והתקדם, כדור שרט את מצחו, סרן יפתח עין ז"ל עקף אותנו והתקדם, גם הוא נפגע. זה רגע של פחד, אך התגברנו עליו. נסוגנו מעט, אך יפתח נשאר תקוע על המדרגות, יאיר נתן לי פקודה למשוך את יפתח מהמדרגות. היה עלי חיפוי כשרצתי אליו. המחבל המשיך לירות עלי והכדורים חלפו לידי, עליתי על המדרגות, ורענן הצטרף אלי ועזר לי למשוך את יפתח, באותו רגע נשמע פיצוץ, חטפתי בלוק בחזה ובראש ואיבדתי את ההכרה.
כתוצאה מהירי, התפוצץ הבית בו היו שמורים מטעני חבלה רבים. הבית קורס וקובר תחתיו את סרן ניר זהבי ואת החיילים שטיפלו בו. כל הכוח נפגע מהאבנים. אמנון שומע על המצב ומחליט לשגר חיילים מהכוחות האחרים כדי לסייע בחילוץ הנפגעים.
הוא עצמו ממהר לבית 3 כדי לפקח ולעזור בפעילות החילוץ. עבודות אלו נעשו בידיים. החיילים מרימים את אבנים ושוברים אותם. בגלל הפיצוץ בבית 3 החליט קודם לכן אמנם שלא לפוצץ את בית 1, אלא רק את הסירות. ראובן, כאמור, ממהר לבית 3 "כשהגעתי לשם, ראיתי שכל הבית קרס, ראיתי רופאים, אלונקות ופצועים. בשלב זה כבר מצאו את יפתח, אמרו לי שהוא נהרג. ניר עדיין לא נמצא-אבל ידעו שהוא נהרג - הייתי בשוק. הכרתי את ניר עוד מימי הפנימיה הצבאית בחיפה. אני הבאתי אותו לגדוד כדי שיהיה מ"פ. היחסים בינינו היו מעבר ליחסים שבין סמג"ד ומ"פ. היינו חברים. את החופשות היינו מבלים ביחד והוא נפצע 2 מטרים לידי. הוא קיבל כדור ברגל.
אמנון מייד נתן לי הוראות כך שלא היה לי זמן לחשוב והתחלתי לתפקד. הייתי צריך לפנות 7 או 8 אלונקות. אמנון הוסיף לכוח שלי חיילים מההנדסה, ועוד כמה חיילים מהכוח של יאיר, כדי שיוכלו לצעוד. היינו צריכים להגיע לחוף, בדרכנו עברנו דרך חור בחומה שהקיפה את הבסיס ממערב. צעדנו דרומה כדי למצוא חוף נחיתה חדש".
באותה העת מחפשים גם חיילי הקומנדו הימי חוף נחיתה חדש. הם מקדימים את הכוח של ראובן ומאתרים אתר נחיתה סמוך לבית (5) שהם תפסו. הכוח בפיקודו של ראובן מגיע למקום. הוא מאבטח את עצמו וממתין לפינוי. באותה שעה ממשיכים בבית (3) לחלץ ולפנות את הנפגעים. פעילות שאינה אורכת זמן רב. תוך זמן קצר מתרכז רוב הכוח בחוף. אמנון מנחית מסוק כדי לחלץ את הפצועים. "קשה היה להאמין, שהוא יצליח להנחית את המסוק במקום הצר ההוא. מצד אחד הייתה צמחייה ועצים ומצד אחר הים, הוא עמד עם פנס, כיוון את מסוק והנחית אותו". הפצועים הקשים מפונים במסוק, הפצועים הקלים ביותר, מפונים בסירות הגומי הראשונות.
בשאר הסירות יוצאים החיילים הבריאים. "בספינה נערך תחקיר ראשוני" מספר ראובן, "ומאוחר יותר נערך תחקיר שני עם רפול. משם הוטסתי לקירית שאול להלוויה של יפתח. הוריו של ניר היו בחו"ל ולכן נדחתה ההלוויה. ראיתי אותם בערב של אותו היום. אחרי הפעולה החלטתי להשתחרר מצה"ל. רציתי חופש. זה היה כבד מידי עבורי שניר נהרג. עזבתי את הצבא ונסעתי לחו"ל לחצי שנה כדי להתאושש. נהרגו לי חברים גם לפני דהר-אל-בורגי, אבל שם, חטפתי את ה'שטוזה' הכי רצינית שלי".