מתוך השקט עולים הזכרונות, מצטרפים אחד לאחד ומציירים דמותו של חבר שנפל - דמותו של אשר.
השקט הזה כל כך אופייני לו, ונראה כי מתוכו בנה את עולמו: כל כולו היה בחינת "מים שקטים חודרים עמוק" הדברים הנשגבים, כדברים האיומים ביותר נאמרו על ידו מתוך שקט מדהים שככל שהרבנו להכירו, למדנו יותר ויותר להעריכו.
מפליא הוא השילוב בין שלווה זו, לבין המרץ העצום בו ניחן אשר. הספורט היה חלק ממנו והעסיקו שעות רבות בזמנו החופשי. ופעם כשצלמוהו החברה עומד שעון ברגלו על כדור-רגל הביט בתמונה, וחייך מול הסמל של עצמו...
ברוח ספורטיבית זו הגיע אשר לצבא.
עז היה רצונו למלא את חובתו הלאומית במלואה ואף הרבה למעלה מזה. הוא שאף במשך כל הזמן להתקדם. אף פעם לא לדרוך על מקום אחד, והעיקר - לא להרתע.
בתקופה זו, נהג מידי פעם להפתיע בביקור קצר, כדי לשמור על ידידים משותפים והירבה מאוד לספר. שעות ארוכות בילינו בשיחות ובעיקר דרכן למדתי להכירו. הוא הירבה מאוד לחשוב והעמיק במחשבותיו.
דוקא החיים, מהם טעם כה מעט, הם שהעסיקוהו ועל ערכם כה רבות תהה. היו בו עוז רוח ואומץ לב נדירים ומעשיו יעידו על כך: הוא לא חסך מאמצים כדי להגיע לכל הקורסים אותם עבר בצבא, ופעם, בין קורס לקורס בא, ןבפשטות אופינית לו, סיפר כי התנדב לקורס צניחה. שאלתי אותו: "אשר, מה מריץ אותך אל הסכנה ? האינך יודע פחד מהוא ?" והוא ענה לי: "אינני פוחד אלא מדבר אחד - שאמות במיטה".
ולא במיטה הוא מת.
יהי זכרו ברוך.
צופיה