ברצוני לספר מעט, אך מעט שמבטא הרבה על כמה מקרים שקרו לי עם אשר ז"ל בימי תקופת הקורס הקצר אשר בו הספקתי להפגש עמו, אם בעקיפין ואם במישרין. אשר השאיר עלי רושם חזק במיוחד, של מפקד אוהב ומבין. לעולם לא היה מעניש אם אפילו היה מאיים עליך הרבה לפני כן. העונש היה ממנו והלאה. הוא סלד ממנו ועל כך אהבוהו וחבבוהו כל החיילים במחלקה.
היית יכול לפנות אליו כאל חברך הטוב ביותר בלי שום חששות של דרגה או התנשאות. היה ידיד וחבר מבין כל אחד במחלקתנו. לא היה שוכח את הרחוקים ממנו והיה שומר על הקשר.
זכור לי מקרה שקרה לנו בזמן הכוננות כשהיינו מופרדים מהמחלקה והיווינו פלוגה אשר התבסס על מוצב הסיד.
באחד מימי החום הנוראים אשר על המוצב, שהרוח שורקת ומפריחה לך בכוונה את האבק בעינים, קבלתי מכתב. היינו באותה שעה באחד מהבונקרים אשר אליו הוזעקנו מספר דקות לפני כן. על המעטפה שקבלתי היה כתוב "מהאמיצים בחול לבודדים בסיד חזק ואמץ". בסופו היתה חתימתו של אשר. בקוראי זאת ממש התרגשתי וקראתי שורות אלה מספר פעמים נוסף, וגאווה היתה נסוכה על פני, הראתי לכולם את הכתוב וכולם העלו חיוך על שפתותיהם. בקבלי זאת הרגשתי שלא שכחו אותנו ושיש מישהו שעדיין זוכר אותנו ודואג לנו. חשוב מאוד היה באותם ימי מתח לקבל עדות כל שהוא ולא חשוב ממי. והעדוד בא. לא אשכח מקרה זה כל עוד תצטייר לנגד עיני דמותו של אשר הצוחקת ומקפצת על פני האבנים. וכשחזרנו לבסיס, איזה שמחה לבואנו, איזה חיוך מלא אושר על פניו, כשראה אותי וקרא לי אליו לשאול לשלומי, ממש עמדו לי דמעות בעיניים, איזה בחור הדואג לשלומך ואוהב. לא אשכח מקרים אלה אשר קרו לי עמו זמן לא רב לפני היציאה לנצחון הדגול, אשר ממנו לא חזר, ואשר הקריב למען המולדת את דמו הצעיר והרענן.
יהי זכרו עמנו לעד ולא נשכחנו עד סוף הימים.
דני ברזילי