נולד בחג החנוכה בצ'כיה. עלה ארצה בגיל 4 שנים. חונך בבית לאומי וגמר בי"ס עממי עירוני, מיסודו של זרם המזרחי "תחכמוני". בהיותו בגיל 12 החל להיות מושפע מפעולות הארגונים הצבאיים, וכתוצאה מכך נמשך לתנועת הנוער "בית"ר" שראה בה תנועת שחרור לאומית ותנועה יחידה המכוונת את חבריה הצעירים לאימונים צבאיים, והמחנכת אותם לשנוא ולאהוב גם יחד, לשנוא אויב ולאהוב מולדת, לפי דבריו מאז.
בהיותו בן 15 שנה עבר קורס מדריכים וקיבל קבוצה להדרכה. משהצטיין מאד בהדרכה דרשו ממנו שיתמסר אך ורק להדרכה בקרב התנועה, ובאופן זמני יוותר על חברותו הפעילה באגון הצבאי. אך משסרב חסר שוב לשורות האגון, וכבר החל להשתתף בכמה וכמה פעולות צבאיות לא קשות ביותר.
במרוצת הזמן, לאחר מאסרים רבים מקרב המדריכים שבתנועה נצטווה שוב ע"י הארגון הצבאי להצטרף כמדריך לתנועה, ומשסרב שוב נשלח לפי בקשתו לקורס ימי שעליו חלם אז כשנתיים כעל חלום חייו. הצטיין בקורס וקיבל המלצות טובות כימאי, והוחלט לשלחו לאנגליה ללמוד ולהשתלם כקצין ימי בבית ספר לקצינים ימיים בריטי בלונדון. הם סדרו לו פספורט וכמו כן את כל שאר ניירותיו, וכבר היה מוכן להשלח. אך בין כה וכה נעשו הענינים בארץ יגעים מאד והמדיניות הציונית בשילוב עם פעולות האיבה העבריות הביאו את ארגון האומות המאוחדות לידי החלטה חיובית ביחס לעזיבתו של הצבא הבריטי את הארץ וחלוקתה בין תושבי א"י, נעשה מזג האויר בארץ מלא וגדוש אבק שריפה, וכתוצאה מזה לא יצאה שליחות זו לפועל.
משהגיע סוף שנת 1947 והחלו פעולות צבאיות נרחבות בכל הארץ, הייתי אני כותב השורות הללו, אחיו הבוגר, בין שורות הפלמ"ח. והשפעתי עליו ברוב עמל כי יעזוב את הארגון הצבאי הלאומי ויצטרף אף הוא לשורות הפלמ"ח.
הוא הסכים והצטרף לגדוד ה-6, ומיד יצא לים המלח לקיבוץ "בית הערבה". השתתף כל הזמן בלווי שיירות לירושלים, וכמו כן בקרבות על העיר, בקרב הגדול ליד נבי דניאל וגוש עציון.
לאחר זאת ירד לשפלה והצטרף עם מחלקתו לקורס שריון שהיה אז בסביבות ת"א. לכשגמרו את הקורס הקצר היה בחופש פרידה ועזב את הבית בהרגשה לא נעימה. כשבשקט סיפר לי שכבר ראה לא פעם באכזריות רבה את המות פנים אל פנים.
למחרת עזב את הבית ויצא לפעולה הגדולה על לטרון שממנה לא חזר עד היום הזה.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים של כל חללי מלחמת השחרור.
אחיו הבוגר, מרקוביץ שמואל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח