בפעולותיה זכתה 'החוליה' בגיבוי נרחב של עורף אזרחי מוצק, ובעיקר הסתייעה בקיבוצים שדות-ים, נווה-ים, עין-הים (עין-כרמל של היום), מעוז-חיים ועין-חרוד. הם העמידו לרשות 'החוליה' סירות וצוותים, וכן עזרו בהתארגנות ובהכנות לביצוע החבלות. סיוע זה היה חיוני לקיום המערכת הטכנית והמבצעית בפעילות 'החוליה'. אנשי הפלי"ם שולבו פעמים אחדות בפעולות החבלה באניות הגירוש, בהדרכת לוחמי 'החוליה'.
בסכמו את משקלן הממשי של מבצעי 'החוליה', אמר מפקדה, יוחאי בן-נון, כי פעולותיה לא היו אפילו עקיצה בזנבו של האריה הבריטי. יעדן לא היה לפגוע בכוחו של הצי הבריטי אלא "להוציא אותם מהכלים, ואני חושב שאת זה הישגנו".
חלק מיוצאי 'החוליה' הקימו את "פלוגת הנמל" בחיפה בדצמבר 1947, וחלקם השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת 'הראל'. עם תום המלחמה נמנו בוגריה עם מקימי 'שייטת 13' בחיל הים.
אנשי 'החוליה' חסרו בראשית פעילותם כל הכשרה בלוחמה הימית לגווניה. לא עלה על דעתם להשתמש באמצעים אלמנטרים כמו סנפירים או מסכה. הם למדו בדרך הקשה אילו עזרים נחוצים למיבצעי החבלה הימית, וכתוצאה מכך נכשלו אחדות מפעולותיהם. במרוצת הזמן נרכש ניסיון והופקו לקחים מבצעיים, שגיאות נלמדו, פותחו אמצעים טכניים הולמים ושופרו שיטות הביצוע.