ניתן לזהות שני שלבים בפעולות 'החוליה' בתקופת המאבק המזויין.
השלב הראשון - מהקמתה ועד ל"שבת השחורה" ביוני 1946, הוקדש בעיקרו להתארגנות כיחידת חבלה ימית, לאחר פעולות החבלה המוצלחות בספינות משמר בנמלי יפו וחיפה בנובמבר 1945, ולהיערכות מיבצעית, שלא הובילה לפגיעות נוספות בבריטים.
השלב השני - מאוגוסט 1946 עד ספטמבר 1947: במהלכו הייתה 'החוליה' הגורם היחיד במסגרת ה'הגנה' שהותר לו לבצע תקיפות צבאיות, בצמוד למאבק ההעפלה.
בראשית דרכה מנתה 'החוליה' חמישה לוחמים. בסוף התקופה היו בה עשרים וארבעה לוחמים. הם התאמנו בלב ים, עקבו אחרי תנועת כלי שייט בריטים, פיתחו באמצעים דלים מכשירי עזר טכניים מורכבים וחיבלו בספינות משמר, באוניות גירוש ובאסדות נחיתה של הצי הבריטי.
ניסיונותיהם לפגוע במשחתת בריטית נכשלו. חלק ניכר מתקיפותיהם לא עלה יפה או בוטלו בהוראת הדרג המדיני. לעיתים נעשו ניסיונות פיגוע ללא אישור מתאים. בכל הפעולות לא נפגע איש מחברי 'החוליה'.