קשה לי כאב לכתוב בשבחו של בני ז"ל, ועל כן אני אסיר תודה לחוג שלנו שהוציא לאור חוברת לזכרו ולזכר חברו יאיר ז"ל. תפקידי הוא רק להראות כאן איך סביבתו ובמיוחד "חוג הנוער הדתי" השפיעו עליו ומה היתה תרומתו הוא במשך חייו הקצרים לסביבתו. כבר בצעירותו היה האולם הצפוף ב"בית צעירות" של הימים ההם חלק בלתי נפרד מעולמו. עוד לא מלאו לו שנתיים וכבר הצהיר: "זה בית הכנסת שלנו". הוא גדל בתוכו וכמו כל בני גילו ציפה ליום שישיר לפני הקהל את "יגדל" או "אנעים זמירות", ויקרא כמה פסוקים מן התורה בליל שמחת תורה, ואחרי הבר מצוה כמובן, לעבור לפני התיבה.
שמואל התרשם מאד מן האוירה שבמקדש מעט שלנו. ההתלהבות יחד עם הסדר והדור המצוה, החגיגיות, החיים החברתיים, השיעורים בפרשת השבוע אצל מורני הרב י. יעקבסון ז"ל, - ולהבדיל בין החיים והמתים -הדרשות וההרצאות במחשבת ישראל של הרב ד"ר אוקס נ"י - כל אלה שבו את לבו. בהתבגרותו אף שיתף עצמו בעבודה למען הכלל, וזאת בספריה של ביהכ"נ בה פעל כמה שנים כספרן בשעות המאוחרות אחרי שעוריו בישיבה ע"ש הרב עמיאל זצ"ל.
כל זה היה לו לקו מנחה ועל יסודו השתדל שמואל לבנות את חייו בישיבת "כרם דיבנה" ובצבא. על פעולותיו שם יוכלו לספר אחרים, שהיו יחד אתו. אני אצטמצם בכמה הערות. עיון תפילה היה קרוב ללבו ובמכתב לאחותו צטט את הרב מנחם מנדל מקוצק זצ"ל על הנושא הזה: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" "היא חכמתו ותפילתו", החרב ממיתה ברגע שתונף כי הברזל חד ומסוכן. אך הקשת - תלויה בכוחו של היורה. תפילה - קשת, ככל שמקרבו יותר אליו - מיתר הקשת - כן יעוף החץ רחוק יותר אל עבר המטרה. כך ככל שהתפילה תצא יותר מן הלב ותשפיע על האדם המתפלל, כן תעלה ותבקע אל עבר כסא הכבוד.
במכתביו ממחנה הצבא לא כתב לנו דבר על כובד העול או על חוסר שינה, כי גם בחיים האזרחיים היה מקיים "מיעוט שינה". העיקר בשבילו היתה האפשרות ללמוד, לארגן מנין לתפילה ולקריאת התורה, שירת זמירות בצותא בשבתות, ובקור מרצה מענין במחנה. למחרת צאתו למלחמה הזכיר שישן שעה אחת במשאית ועל ידי זה יכול להוציא את חבריו ידי חובת ברכות השחר. קיים גם "מיעוט שיחה" אך ניצל כל הזדמנות לשיחה עם חבריו הלא דתיים כדי לקרב אותם לאמונתנו והם התרשמו מאוד. כך שמענו מפיהם כשבאו לבקר אצלנו. בגלויה האחרונה עוד תאר לנו את חגיגת שמחת תורה בחזית וגמר: "נתפלל ונצפה ליום ש'מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים'". דקות אחדות אחר כך חזרה נשמתו הטהורה לבוראו.