אלבום תמונות
מרים ורומי בן פורת:
הכרנו את שלומקה בנוער העובד. טרם גיוסו לפלמ"ח-פלי"ם היה פעיל בחוג המשוטטים שחרשו את הארץ לארכה ולרוחבה, ואף העפילו במסעותיהם לחרמון הסורי שאחת ממטרותיה היתה להכיר את הארץ. מרים ורומי סיפרו על תקופת היותם עם שלמק'ה באותה שכבה בנוער העובד והלומד בתל אביב. מרים מספרת שהיתה תקופת חברות ביניהם שהתבטאה בכך שלאחר כל ערב פגישה בנוער העובד ליווה אותה למשק הפועלות.
תמיד אמר:"למה את רצה?", ענתה לו כי במידה ותאחר תמצא דלת נעולה.
פעם אחת הפעולה הסתיימה מוקדם יותר ובדרכם למשק הפועלות עצרו ושוחחו ופתאום שלמק'ה שאל אותה:"מרים אפשר לנשק אותך?", קיבל תשובה חיובית והם התנשקו בשפתיים, אך לא ידעו שצריך גם לחבק. בצחוק אמרה מרים "לא ידענו אז שצריך גם לחבק". מרים התגייסה לאי.טי.אס. רומי ושלמק'ה התגייסו לפלמ"ח.
מרדכי בן פורת (מוטק'ה):
הכרתי את שלמה בסתיו 1945 כאשר התקבצנו מתנדבים מכל פלוגות הפלמ"ח לקורס ימי בפלוגה י'. עם ההכרות התידדנו, ידידות שנמשכה עד נפילתו בקרב. שלמלה לא היה רק ידיד שלי, כולם אהבו אותו על חיוכו התמידי והנכונות הקבועה שלו לעזור, לתת כתף, ולעשות זאת בלי חשבון ועם חיוך שאומר "על לא דבר". לאחר הקורס עברנו לקיבוץ מעברות, גרנו באותו אוהל ועבדנו יחד במטעי הבננות של הקיבוץ. ב-1946 נפרדו דרכינו, כל אחד הלך לקורס אחר ולתפקידים שונים. שלמה גויס ל"חוליה" שהיתה לימים ל"שייטת".
ליחידה זו גויסו הטובים והנאמנם ביותר. במרץ 1948 ריכזו את כולנו מכל היחידות למבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים ובקרב הראשון נפל שלמה. תמיד אזכור אותו עלם חמודות עם תלתלים ועם חיוך תמידי המוכן לעזור בביצוע כל משימה ולתת כתף לכל אחד.
דוד:
מאז ילדותי היית עבורי אח, אבא, חבר ורע. יכולת הנתינה שלך היתה עבורי - ללא גבול. תמיד הקרנת שקט ושלווה, בטחון ועצמה, את האני מאמין שלך - יהיה טוב ואל תדאג. משיחות עם חבריך בפלי"ם, כולם עמדו חיוכך התמידי, והנכונות שלך לעזור בביצוע כל משימה, לתת כתף לכל אחד, ולעשות זאת ללא חשבון. ועל היותך איש רעים ואהוד על כולם. על אופיך השקט והרציני שאפשר להתמודד בהצלחה בבעיות הקשות הדורשות תבונה, אומץ ותושיה רבה, בפעילות שכזאת.
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח