אלבום תמונות
אחיותיו מספרות:
שלמקה היה ילד סגור מאוד. לא שיתף איש בנעשה איתו.
השקיע כל מרצו ופועלו בנוער העובד ואחר כך בפעילות הימית בצופי-ים זבולון ובסקציה הימית של הפועל תל אביב.
בהופעתו החיצונית תמיד שמר על ניקיון ולבוש נקי ומסודר.
בתקופת פעילותו בועד הסניף של הנוער העובד בתל אביב דאג לשלוח את אחיו דוד להכשרה צעירה בקיבוץ אשדות יעקוב ב-1943.
עם גיוסו לפלמ"ח-פלי"ם לא סיפר לנו כמעט דבר על מעשיו ופעילותו.
בתקופת החיפושים של הבריטים אחרי אנשי המחתרות החביא שלמקה את תמונותיו בין פחי הפח מהגג שבצריף בו גרנו, שכונת מכבי הישנה.
כחודשיים לפני שנפל סיפר למרים כי הוא במסגרת פעילותו בחולייה הדביק חומרי נפץ לדפנות ספינות המשמר הבריטיות בנמל חיפה, והפעולה הייתה מאד קשה ומסוכנת ולא הוסיף דבר.
אחיו דוד מספר:
מאז ילדותי בבית ובבית הספר, שלמקה שהיה גדול ממני ב-3 שנים היה המשענת שלי, שמר עלי ודאג לי.
בהיותי בן 13 דאג שלמקה לשלוח אותי להכשרה צעירה באשדות יעקוב. שם קיבלתי ערכים בנושאי הציונות ובנושאים כללים נוספים. ב-1945 ההכשרה הצטרפה לפלמ"ח לפלוגה א' בקיבוץ יגור.
באחת השבתות שביקר אותי יצאנו לטייל במורדות הכרמל, עלינו לכיוון עוספיה ודלית-אל-כרמל. השיחה שערכנו הייתה על ערכי הציונות העפלה ההתיישבות, ההגנה וכדומה.
כשעברנו על יד קבוצת ילדים מהמשק אמר שלמקה:"למען ילדים אלה אתן את חיי".
צחקנו והמשכנו בדרכנו. כמדומני שבאותו טיול נתן לי שלמקה שעון במתנה.
בהתקפה שהייתה על קיבוץ יחיעם בינואר 1948, לשם נשלחתי כמפקד כיתה ע"י מפקד פלוגה ד' ישעיהו גביש, נפצעתי אנושות מפגיעה בראשי ואושפזתי בבית החולים "רוטשילד" בחיפה.
שלמקה היה אז בקורס חובלים בטכניון, סעד ותמך בי מדי יום ביומו. אחרי צאתי מבית החולים הייתי בבית הבראה וחזרתי לצופים א', איתם התאחדנו להקמת "מכון אילון" לייצור כדורים עבור ההגנה ואחר כך לצה"ל במלחמת השחרור.
בהיותי שם בחופשה קיבלתי מכתב מחברה בו כתבה שאחי נפל. אני ומשפחתי לא קיבלנו כל הודעה מכל גורם כל שהוא על נפילת שלמקה.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח