במהלך המבצע הועברו שלוש שיירות גדולות (כ- 450 מכוניות) ובהן כ- 1800 טון אספקה. במחנה ביל"ו, ליד רחובות, הוקם בסיס אספקה גדול ובו רוכזו מצרכים לקראת העלאתם לירושלים וכן רוכזו בו כ- 300 משאיות. כוח של כ- 1000 איש, בהם נהגים, מכונאים וסבלים, גוייס להפעלת המערך הזה. לא מעטים מקרב הנהגים סירבו לנסוע, לנוכח הסכנות הצפויות, ולא פעם נדרשה הפעלת אמצעי משמעת קשים כדי לשכנעם לבצע משימתם. כ- 200 משאיות נותרו "תקועות" בעיר, ללא יכולת לחזור, עד להכשרת 'דרך בורמה'.
בעת מסע שיירה פעלו בגיזרה כוחות אבטחה:- כוחות מהגדוד החמישי תפסו משלטים בצידי ציר התנועה, בגיזרה שבין חולדה הערבית ולטרון. כוחות מהגדוד הרביעי תפסו משלטים בגיזרה המזרחית, משער-הגיא עד למבואות ירושלים.
- ליווי צמוד, שכלל שתי פלוגות מהגדוד החמישי ומגדוד 54 נע במשוריינים כחלוץ, כמאסף וכעתודה-ניידת בגוף השיירה.
- עתודה כללית של פלוגה עד שתיים מגדוד 54 חנתה בחולדה.
- השיירה וכל כוחות האבטחה היו כפופים למיפקדת חטיבת הראל. הארי יפה, שהיה מופקד על הרכב האזרחי, פיקד על שרות התובלה.
לקראת ה- 20.4.48 כשחטיבת הראל נערכה לביצוע שתי פעולות כיבוש בכפרים בית-סוריכּ בידו, בית-מח'סיר, דיר-איוב ובית-ג'יז - כדי להקדים את תהליך ההתאוששות של כוחות 'ג'יהאד אל-מוקדס', הגיעה הוראה מהפיקוד העליון לארגן ב- 20.4.48 שיירת-ענק נוספת ולרכז את החטיבה בירושלים לקראת מבצע 'יבוסי'.
מח"ט 'עציוני' דוד שאלתיאל הודיע ב- 18.4 לייגאל ידין על חששותיו מפני ריכוזי הערבים בשכונות הצפוניות של ירושלים ועל הזרמה של כוחות ונשק רב אליהם. הוא הזכיר שבימים הבאים יפנו הבריטים את משרדי הממשלה בירושלים, ולכן הכרחי להחיש כוחות כדי להקדים ולתפוס את המיבנים שיפונו. לדעת שאלתיאל, 8 פלוגות, יוכלו להכריע את המלחמה בעיר.
לדעת מפקדי הפלמ"ח עדיף היה להשלים את כיבוש נקודות-המפתח שבדרך אל העיר ולקדם את החטיבה אל העיר רק לקראת הפינוי הבריטי. היה חשש שהעברת הכוחות לירושלים תגרום לחסימת הכביש מחדש. המג"ד טבנקין סבר כי אין די הוכחות המאמתות את תמונת-המצב שתיאר שאלתיאל. אך הפיקוד העליון החליט לקיים את מבצע יבוסי בתוך העיר, והטיל זאת על כוחות ‘הראל’, שכן רק הם ניראו זמינים לרשות הפיקוד העליון לצורך המשימה של תפיסת האזורים המתפנים