אלבום תמונות
כולנו כאן, ואתה לא.
יש איזו הרגשה באוויר, שאולי, אולי אם נציג אותך - כמו שתמיד הצגנו - אתה יודע, "קבלו את... ניב יעקבי" אז אולי תקפוץ פתאום בפוזה הזאת שלך ובקול העמוק תברך אותנו בברכת ה"ערב טוב" המסורתית.
יכול להיות, ניב? יכול להיות שאם נקרא לך אז תבוא?
שתיקה.
לא מאמינים שלא. מה, אתה?
עם הנוכחות הזאת שלך, עם החיוך הרחב, עם הכתפיים האלו שעמדו מאחורינו כל כך הרבה פעמים, עם הכוח הזה תמיד להמשיך, אף פעם לא קשה מדי, כי "קשה יש רק בלחם".
עוד פחות משלוש שעות נלווה אותך ניב, ואתה לא אתנו, פתאום החלק הכל כך מרכזי בתוך החבורה הזאת.
הרקדן - המשורר - הלוחם - הקשוח - השחקן - החבר - הדוגמן, מהבוקר רצות לנו תמונות בראש...
מהגימנסיה - ההפסקות, בעץ שלנו, מעביר ביקורת על המורים ומחייך במבוכה אל הסטודנטיות של יואל גבע שתמיד באו לשאול אותך אם אתה פנוי.
מהצופים - המדריך הכל כך מורעל שבט דיזינגוף, כחול שחור, חניכים, מוראל, כפיתות...
מהחופשות - בסיני, מזמינים לך נרגילה ועוד נרגילה מקים מועדון פנויים פנויות למדוזות ומשחק עם ילד בדואי קטן במים.
בטיולים השנתיים - תמיד בולט תמיד זה ששר ומעלה לכולנו את המוראל בערבים המיוחדים שלנו עושה קולות של חיות וצובע את השיער בכחול.
ובכלל - זוכרים אותך מתלהב מכל ההנאות הקטנות של החיים...
לנהוג במכונית של מישהו מאתנו, לעשן סיגר ולנשוף את העשן ככה בפוזה הזאת שלך, קפה טוב, אמיתי כזה ("נס זה קפה של קיבוץ" אמרת), שיר קלאב מד פתאום ברדיו, מצלמה שמופנית אליך ואתה אוטומטית עם השפתיים מולה...
איך פתאום היית מגיע לבית קפה עם חולצה צמודה של מישהי ואומר: "מה, לא יפה?" או איזו גופיה של אחיך שקטנה עליך בכמה מידות, תמיד שם לב לכל הפרטים הקטנים - הבגדים החדשים שלבשנו, תספורות, שינויים...
נדמה שבתוך כל הרע בעולם נותרו כל כך מעט אנשים שהם מעבר, אנשים חסרי אינטרס שכל כך מאמינים בדברים שהם עושים מתוך אידיאל, ועכשיו ניב, גם אתה הלכת.
כל כך חבר, נאמן וטוב לב, משקיען שפשוט איכפת לו מהכל כזה שלעיתים נדירות נתקלים בו.
כמה שהשקעת - ככה ציפית מאיתנו, בהכל. תמיד ניסית לכוון אותנו לשאוף למקסימום, לא להתייאש, "אנחנו לא חשים בכאב" נכון, ניב?
ועכשיו האתגר הזה שלנו להמשיך בדרך שלך, לא לוותר לעצמנו, לשאוף תמיד למעלה. פשוט יודעים שככה היית רוצה לראות אותנו.
לא מסוגלים לדמיין עתיד בלעדייך, ניב, סופי שבוע בבית, ימי הולדת, הטיול הגדול... ואולי זה מוקדם.
לא רוצים להגיד לך שלום, ניב, ואי אפשר, אבל אולי נסיים במילים מתוך שיר שכל כך מזכיר לנו אותך: "לא יודעים איך לסיים, הדף נגמר והכתב מתעקם" כל כך יודעים שנזכור אותך בכל רגע, תמיד תהיה איתנו,
אוהבים אותך,
החברים