יודע אני שאין מילים יכולות לבטא את רחשי הלב האמיתיים אפילו אם הן יכתבו בידי אמן, ובעיקר כאשר מדובר באירוע טראגי ומזעזע של ידיד נפש יקר. ובכל זאת, מתוך סערת נפש עזה וידיים רועדות אנסה לפרוש יריעה שנרקמה לאורך תקופה של שנות דור ואשר מקפלת בתוכה את מיטב שנות בחרותנו ואת היפים בחוויות ילדותנו. על רקע זה יורשה לי להודות בעוצמת המכה, ובכאב הצורב אשר תקפו אותי וטלטלו אותי עד כדי בכי מר עם היודע לי דבר נפילתו של אלי. וכאשר נצבתי למרגלות קברו ביום האזכרה, ובראותי את אמו השבורה דולה את שארית כוחותיה כדי לבכות את בנה - יחידה ואשר היה כל עולמה, ובשמעי את הזעקה המרה של האשה אשר זעזעה את האדמה בעצמתה כאשר פנתה אל בעלה וצעקה: אלי! גל ושי עדיין מחכים לשובך הביתה! אז חשתי ברטט שמשהו נורא עומד להתרחש, צפיתי לכח עליון שיזעזע את אמות הספים ויקעקע סדרי עולם. ובשובנו לבית העלמין תהיתי בלבי כיצד זה יתכן שהשמש ממשיכה לזרוח והשיטה לפרוח כאילו לא קרה דבר. היכן הוא האלהים - אלהי ישראל הרואה לבב אנוש. נשארתי ללא מענה, מתוסכל ומלא אכזבה על אותו כח עליון האחראי על סדרי עולם, ועם הרגשה כזו עדיין אני מתהלך.
את אלי פגשתי לראשונה בחצר ביה"ס העממי, אני רואה אותו בעיני רוחי מתקרב בצעדים איטיים ובוטחים לשורה שהתקהלנו בה הרבה ילדים מחכים לצלצול הפעמון.
כבר במפגש הראשון התבלט אלי בהופעתו הנקיה והמסודרת, ושתי תכונות אלה של סדר וניקיון אפינו את כל דרכו ומעשיו. בכל תקופת הכרותנו, בביה"ס היסודי, התיכון, בשרות הצבאי ואחריו, מתגלה באלי האדם האחראי, העקבי, המסור והנבון. ידע לכבד את רעיו והיה ראוי לכבוד ולהוקרה שהעניקו לו.
מה שאפין את אלי מילדותו ולאחר מכן הוכיח זאת גם בבגרותו, היא עצמאותו ונחישות החלטתו. לא פעם תכונה זו גרמה לחיכוכים בינו לבין הוריו אשר מתוך דאגתם הרבה ואהבתם הגדולה אליו רצו להשתתף בהחלטותיו, אך אלי החליט לבדו ומשהחליט הוא הגשים ללא התחשבות בדעה של אחר.
את אלי הכרתי גם בתקופות קשות, בעקר אלה תקופות מעבר בהן נתון האדם בלבטים והרהורים לקביעת המשך דרכו,, ודוקא ברגעים אלה באה לידי ביטוי גדולתו של אלי אשר עמד כסלע בפני משברים ולא נתן שמצב מסויים יטביע בו את אותותיו.
על הצלחותיו והשגיו של אלי בעבודתו אין אני האיש שצריך להעלות על נס, אך רק זאת אציין שנפילתו של אלי היא אבדה כבדה לא רק למשפחתו, אלא גם לחברה ולעם אותו הוא שרת בנאמנות עד ימיו האחרונים, ולא רק שהוא גילה חוש אחריות ומסירות, אלא אף רוח התנדבות פעמה בלבו.
בהליכתו לצבא לסיני הגיעה אליו כי הקריאה לאדם כמותך אלי, חבה החברה חוב שלא יפדא ולא יסולא בפז.
להורים! בן-בית הייתי אצלכם וזכורה לי היטב אהבתכם הגדולה ומסירותכם ללא גבול אל בנכם- אלי.
אלוהים יחזק ידיכם ותמצאו בנכדים נחמה.
לאשה רונית! יודע אני שהחלל הריק שהשאיר בעלך אלי בלכתו לעולם לא יהיה ניתן למלא, והמצב החדש שאת נתונה בו כעת ידרוש ממך כוחות נפשיים עליונים כדי לעמוד בו. תפילה אחת בלבי שימצאו בך כוחות גנוזים אלה ותוכלי לעמוד במשברים ולהתגבר על המכשולים הנכונים לך בעתיד, ותצליחי לגדל את בניך בדמותו ובצלמו של אביהם היקר ויהיו לדוגמה ולתפארת בישראל.
לבנים גל ושי! אין מילים בפינו לנחם אתכם מה עוד שאתם עוד קטנים ולא תבינו זאת, אך כשתגדלו ותבינו תוכלו ללכת בקומה זקופה ומלאי גאווה ולומר: היה לנו אבא! אבא גדול!