סג"מ דרור בר-און ז"ל

...ובבוקר יום שישי לאחר שהצלחנו להרים את הגלגלים ולהרים את הטנק חזרה לדרך - התחלנו להתקדם לכוון מזרעת בית ג'אן, בדרך פגשתי חיילים מ"סדיר", שהיו מפויחים לגמרי והיו כנראה אלו שבלמו את האויב, ועכשיו התרגנו לתזוזה קדימה נאמר לי שזה גדוד 77, חפשתי את הגדוד שלי, הגדוד של בן-ארי, לא ידעתי מה המספר, הסגן שאליו פניתי בשאלה היכן גדוד בן-ארי, או עמוס עץ, אמר לי - "חכה אני אקח אותך", כמו שאני מחכה בא אלי דרור, "יש לך מקום? אני מהגדוד שלך" הוא שואל ואני עונה, יש, פתאום הוא שואל - יש עוד מקום? אני מהגדוד שלך" הוא שואל ואני עונה, יש, פתאום הוא שואל - יש עוד מקום? היתה לי הרגשה שהוא מנסה לתפוס אתי טרמפ, הסכמתי, למרות שזה היה מקום נוסף (זה היה אפרים חיים) אגב, אני כמובן לא הכרתי את דרור ולא ידעתי ששמו דרור, קראנו להם הקק"שניק והכושי, עכשיו כשאני רואה את תמונתו, אני יודע בבטחה שזה הוא למרות שאז כמובן היה מפויח ומלוכלך.
הכושי (אפרים חיים) נכנס פנימה עם הקשר, דרור נשאר בצריח עם כובע אך בלי קשר ועם העוזי, שקולי היו שבעת מלחמה על הקשר להיות בתוך הטנק, ועוד משהו, עכשיו כשאני מנסה לשחזר ולחשוב אני יודע שטעיתי בשקול אחד, התותחן שלי היה איש מלואים בקשתי ממנו שיקזז את התותח הוא אמר שאינו יודע, החלטתי לקזז לבד, אך דרור התערב ואמר שהוא יקזז, והוא עשה זאת, ללא כל ספק, בצורה מקצועית ויעילה ביותר, ראיתי מיד את ההבדל, אך התותחן שלי דרש לחזור לתותח והוצאתי את דרור, היום במבט אחורה אני יודע שטעיתי ושהייתי צריך להשאיר את דרור כתותחן הוא היה מקצועי ביותר (דרור זכה בפרס ראשון בירי חטיבתי) אך היות והתיחסתי אליו סתם כאל אחד שתפס טרמפ ולמרות שראיתי שהוא ברמה מקצועית גבוהה ויעילה, דרור נשאר איתי בצריח, דרור והכושי אמרו שהתקשרו מ"מברג" והודיעו שעלינו לנסוע ל"ציר".
הגענו למזרעה בערך בשעה 8 או 9 איני יודע בדיוק, המ"פ אומר לי בקשר לעמוד בצד הכביש, ראיתי שאין לי תצפית, לכן התברר לי שאין לי את התדר של הכלים שסביבי, עברתי שמאלה, היתה שם טרסה ועליה חנתה מחלקת טנקים, עמדנו וצפינו - לא ידענו בדיוק מה וקרה ודרור שלא היה קשור לקשר בכלל לא ידע מה קורה, התותחן חפש מטרה וזהה טנק בחורשה, נתתי הוראה לירות טווח 1200 מ' ואני, זה לי הפגז הראשון ברמה ובחיים לא יריתי שם והתנאים לגמרי שונים, ירינו שלושה פגזים, לא פגענו, בינתים שנתה המחלקה את מקומה ואני הבנתי בקשר שאנו פורצים ראשונים ותוקפים מימין, היום - הרושם שלי, שהדברים לא היו ברורים ולא ברור היה היכן בדיוק האויב, המחלקה הסתדרה על ה"ציר" ואני החלטתי להצטרף, אנו היינו טנק שלישי או רביעי בפריצה, ואני כל הזמן בלי קשר עם הפלוגה שאני מתקדם אתה נמצא בתוכה והיא, הפורצת, כי איני יודע את התדר שלהם ורק מחקה אותם.. נוסעים על הכביש בין חורשות ואני נכנס פנימה לעיר תוך פניה של 90 מעלות, רססנו את הבתים ושוב סבוב של 90 מעלות ואנו בתוך העיר, נסענו בשדרה ואני - מחקה, כולם יורים, גם אני יורה, בגשר עמד טנק ט. 55 כשזחל אחד שלו על הכביש והמנוע שלו על הכביש והמנוע עובד; היתה הרגשה של פקק, אני זוכר שלא ידענו איפה האויב, הגענו ועמדנו בפרשת דרכים, שמאלה פניה, ימינה פניה, קדימה עליה, אנחנו שניים בשורה ואחרינו - שורה ארוכה של טנקים, בקשר הודיעו לנסות ולפזר מיד את הפקק, דרור שאמנם היה אתי בצריח אך לא היה לו כל קשר אלחוטי אתנו ירה בעוזי ועשה סמנים לצד שמאל, התותחן ירה ואני יריתי אך נראה היה לי שעלי לפנות ימינה. דרור המשיך לסמן שמאלה אך אני חשבתי שהיות ואין לו קשר אינו חש ומבין את האוירה. כשדרור ראה שאני לוקח ימינה הניף בידו, כאילו לא מענין אותו יותר, ירינו ולא ראינו כלום, כמו שהגענו לצומת ראיתי זחלם שחטף והתדרדר, ובעוד אני עומד ומתלבט לאן לפנות עכשיו, אני רואה שהטנק שלפני מנסה לעלות ומתחרט, היום, אני יודע שקבל הוראה לא לעלות כי דופקים למעלה וטנק אחד נדלק, ואז ראיתיו פונה ימינה, היות ואני הייתי קשור לרשת הגדודית ולא הפלוגתית - פניתי אחריו ימינה והכל בלי שום ידיעה מדוע הוא נוסע, ואני אחריו ללא כל ידיעה איך להתנהג בשטח בנוי עם טנק. לפתע נעלם הטנק שנסע לפני ולי נדמה היה שנאמר בקשר שעלינו לתפוס את הגבעות, כי מצפים לשריון סורי ולכן נכנסנו בחפזה לעיר והזמן דחק כי יש לתפוס את הגבעות ולא להשאר למטה במקרה והשריון הסורי יגיע לפנינו... היינו קרובים לקצה הכפר, בין בתים המפוזרים בשטח, בקשתי את הנהג שיעצור, הוא עצר בשלבים כך שהטנק כולו היה מכוסה ע"י בית, פרט לפלטת הבזוקה האחרונה כלומר המנוע היה חשוף מאחור, באותו זמן נפצע המג"ד, אויב לא רואים, בלגן בקשר פתאום ראינו מטוסים, מיגים, בתואי שעמדנו בו אי-אפשר היה להתקדם, בינתים השתלט "מברג" על אי הסדר בקשר, וכמו שאני עומד וחושב איך להתקדם שמעתי מכה קטנה, הסתובבתי אחורנית ואני רואה שפלטות התמסורות עפו יוצא עשן מהמנוע, קפצתי למטה, ראיתי חור במנוע, דרור קפץ, הפעיל את המטפים מבחוץ, הצוות קפץ מהטנק, הוצאתי עוזים ומחסניות, דרור ואפרים שכבו ליד הבאר עם נשק, התחלנו ללכת, דרור ואפרים נשארו חצינו את הדרך ושם נעמדנו, ואז ראיתי את הטנק 1 א' מתפוצץ מפגיעה ישירה, התכוננתי לרוץ לשם פתאום הגיע פצוע, התחלנו לחבוש אותו, הוא ספר שהטנק למעלה נפגע ישירות ואין מה לגשת, חבשנו אותם והתחלנו ללכת, אז עוד ראיתי את דרור, נענו עם הפצועים ואז כבר לא זכור לי יותר אם ראיתי את דרור,... האמת היא שפגשתיו באותו יום (יום שישי) והיינו יחד כמה שעות, ולי ברור שדרור לא סמך עלי, ברור לי שלא הטלתי מרות מפקד עליו, הוא נראה היה עקשן, היה לו מבט עקשני בעינים מבט שהפנה את תשומת לבי, הרגשתי שהוא מחפש את המלחמה, קשה לי להסביר, אך מבטו היה קשה... נראה היה שעבר עליו הרבה, הוא היה מאובק ומלוכלך, ראיתי במבטו שהבחור רוצה להלחם, ולא בכל מקום ראית את זה, יכול היה לשבת שם ולחכות לפנוי, כפי שנאמר לו לעשות, אך הוא נדחף קדימה למלחמה... וראית שהוא יגיע לזה...
דרור נמצא הרוג ליד טנק 1 א' שנפגע והתפוצץ ליד בית החולים הסורי במזרעת בית ג'אן.
דרור ראה את אשר ראה דני אליאב, אך מזוית טובה יותר, שטנק 1 א' נפגע והתחיל בוער, אבל אנשי הצוות לא נחלצו ממנו, דרור רץ כנראה, לטנק כדי לחלץ את אנשי הצוות, אך לפני שהספיק לעלות לטנק, הטנק התפוצץ ובהתפוצצות זו דרור נהרג.

סגן דני אליאב
(קטע מספורו של דני אליאב, הוקלט כ-5 חודשים אחר המלחמה)