...ביום השני למלחמה, 40 ק"מ מבלוזה נעצרנו, בנינו צוותים וחיכינו לטנקים. דרור לקח על עצמו לארגן את הכוח וסדר אותנו בשלשות, רצינו להיות שנינו, עם וויס ועוד מישהו בצוות, משום מה זה לא הסתדר ובצוות הזה הוא ל א היה איתנו, בינתיים ישבנו והתחלנו לשוחח, אני זוכר שדרור בקש ממני לרשום את שמו על הסרבל (כרגיל לא היתה לו דיסקית) אני זוכר שהתלוצצתי ואמרתי לו שעד שנגיע צפונה ונקבל טנקים, המלחמה תגמר, רשמתי את שמו על הסרבל "צוער דרור בר-און" (מאוחר יותר זוהה לפי זה) מאוחר יותר, תוך כדי שיחה היתה לנו הרגשה כבדה ורעה, התחלנו לעכל את משמעות הקרבות את משמעות המדריכים והצוערים שלנו שנהרגו, בקשתי מדרור שאם יקרה לי משהו שיהיה הוא, זה שיודיע לשוש, והוא בקש אותי שאם יקרה לו משהו שאבוא להורים ואומר להם ששירים שכתב נמצאים אצלו במגרה... אני זוכר שנורא רצינו לחזור לחזית, מצאנו טנק על מוביל וניסינו להוריד אותו ולקחת אותו עד שחטפנו מנה מסגן אלוף, אני זוכר שדברנו על תכניות משותפות לפתוח רוקיה, לקנות אוטו ביחד, ידענו שאלו חלומות אך נחמד היה לדבר אז על למודי האופנוע שדרור התחיל לקחת, כדי להיות עצמאי ולא תלוי במכונית של אביו, כך אמר אני זוכר שקנטרתי אותו בענין שעורי האופנוע שהתנהלו לאיטם...
משם עלינו לרפיח ואחר לג'וליס, לביה"ס. שם קבלנו טנקים, לא הצלחנו להיות באותו צוות וכמעט שלא פגשתי את דרור שם, האוירה היתה קשה וממורמרת, היו שם אנשי מלואים שלא הצליחו להגיע ביום הראשון למלחמה ובקשו מאתנו שנספר להם על שהתרחש למטה, ולנו, פשוט לא היה כוח לספר ולשוחח על כך, ראינו שכל מה שהשארנו בביה"ס לפני הירידה היה פרוץ וחסר, זה לא הוסיף למורל... נגשנו לטנקים, זוודנו, חמשנו... מאוחר יותר נסענו יחד, על אותה רמפה, מתחת לטנק של דרור, יחד עם וויס ואירה. נסענו כל הלילה, במחנה "ירדן" שאליו הגענו, הצלחנו רק להחליף כמה מילים ומאז כמעט לא נפגשנו, דרור דאג לי, וביום חמישי נכנס לקשר האלחוטי וענה לי "טוב לשמוע אותך", וויס אמר לי שראו את דרור עולה על זחל"ם של גולני, אחר שהטנק שלו נפגע, וכי הוא פונה אחורה, ואחר, כשרצנו קדימה, באחד מחניוני הלילה, שוחחנו, וויס ואני, על דרור, וויס אמר שאין מה לדאוג, דרור וודאי במפקדה ערפית והכל בסדר איתו...
ביום שלישי 16 לאוקטובר, נפצע וויס ואני ב-19, ואני זוכר שיותר מאוחר חשבתי בלבי שדרור ודאי שמע כבר על פציעתי ותוך כמה ימים יגיע לבקר אותי,... החברים לא רצו לספר לי על נפילתו של דרור, ודאי חיכו שאתאושש, שוש היתה זו שסיפרה לי, טלפנתי לוויס שהיה פצוע קשה, שדרור נהרג, אני יודע שהיה בחור אמיץ...
סג"מ נפתלי כהן
(קטע מדבריו של נפתלי שהוקלטו כמה חודשים אחרי המלחמה)