ציון לנפש יקרה - לזכרו של זאב רנטוביץ
לפני שש שנים נפרדתי ממנו בסיימו את למודיו בבית הספר העממי. נפרדתי ממנו לא כהפרד מחנך מחניכו, אלא כשני ידידים. ידיד ורע יקר היה לי זאב. בשכלו, בהתפתחותו, בהשקפת עולמו - מבוגר היה זאב. הנער בן הארבע עשרה אז. לעתים נפגשנו ברחוב, שיחה חטופה על למודיו בגימנסיה, על תנועת הנוער, על תפקידיו ב"הגנה" וכתמיד מלא מרץ וחיים, ער ועליז - בחור כהלכה.
זאב גבה הקומה החביב והפקח, תוסס ומלא חיים - זו הדמות העומדת תמיד נגד עיני.
תלמיד ראשון בכתה היה. בשכלו החריף, בכשרונו הברוך, בזכרונו הנפלא הפליא את מוריו וחבריו. קרא ושנה הרבה, בעל ידיעות רחבות היה, בכל השטחים התמצא, על הכל קרא, בכל שיחה לקח חלק פעיל, הביע דעה, מחשבה עמוקה, השקפת עולם ברורה ויציבה. ודעתו תמיד נשמעת וקובעת, בעל השפעה כבירה על חבריו וכולם כבדוהו והעריצוהו. בעל אופי תקיף בדעתו, יודע להגן על חבר ולעמוד על שלו. בבת צחוקו המקסים כסה על מעשי שובבותו ובשנינותו רכך את כעס מוריו. עמידתו המלאה בטחון ואומץ עוררה תמיד כבוד אליו.
בלבו הצעיר יקדה אש אהבה למולדת, לעמו הסובל. כשהיינו משוחחים בימים ההם על השואה שהתחוללה על יהדות אירופה, ידע זאב להבליג על היגון והיה משיב: - "עוד ינקם דם עמנו הנשפך כמים".
באיזו בהירות ובגרות מחשבתית תפש, את בעית עם ישראל בעולם ואת מצבנו בארץ. באחד מחבוריו הוא כותב: "אל לנו להסיח את דעתנו מן הסבל של יהדות אירופה שההסטוריה העברית לא ידעה כמותו. וכדי שלא יחזור על עמנו אסון נורא כזה, שהתחולל עכשיו על ראשי אחינו הנמצאים תחת המגף הנאצי באירופה. עלינו ליצור כאן מדינה עברית, מקלט לכל אחינו הנרדפים והנענים. את כל חיינו, את מרץ הנעורים שלנו עלינו להשקיע ברעיון נשגב זה כדי שנשב בבטחון על אדמתנו כשאר אומות העולם".
ואכן זאב, קיימת את אשר דרשת. השקעת את מרץ הנעורים שלך בהקמת המדינה שכה חלמת עליה ושראית בה את הפתרון היחידי לסבל עמנו. קיימת! את חייך הקרבת להשגת המטרה הנעלה. בגופך, בדמך, בנפשך הלוהטת הבאת לנו חרוץ ובטחון. בכל הקרבות השתתפת, ימים קשים עברו עליך וגם במצבים הקריטיים במלחמתנו היית מלא בטחון ואמונה בנצחוננו. וכיצד אפשר לא להאמין בנצחון אם בנים כאלה לנו. אם יש נכונות להקריב חיים צעירים ללא הסוס וללא רתיעה ובלבד להכות באויב, לשחרר את הארץ, להביא תחיה לאומה, לחדש ימים כקדם.
נפלת בשדה המערכה בהתקפת צבאנו לשחרור הנגב, עיניך עוד זכו לראות בזהרורי שחרורנו, את מדינת ישראל הקמה לתחיה, אך לא זכית לחיות בה ולהנות מפרי ידיכם.
יהי זכרך היקר ברוך.
מחנכו נ. פרסקי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח