אם יש עולם שם למעלה, (ויש כאלה שמאמינים), אזי סביר שחיכה לך שם, רמי.
בן הדוד של אבא שלך.
זה טיבעי, שניכם הרי באותו גיל.
ואתם, אתם בטח מביטים בנו עכשיו כאן, ביחד.
34 שנים עברו.
לרמי, כבר לא עושים אזכרות גדולות. רק קטנות.
34 שנים עברו,
וכל אחד מאיתנו זוכר במדוייק, היכן הוא עצמו היה, ומה הוא עשה, והוא יכול לתאר כל חלקיק של שניה מאותה הדקה, שבה הגיעה אליו ההודעה, שרמי, נהרג.
34 שנים, אבל זה היה, רק אתמול.
אין כאן אחד מכולנו, שלא זוכר במדוייק את הדמות, את הקול, את סגנון הדיבור, את הכל ...
במדוייק!
בעוד שלושה חודשים רמי צריך היה להיות בן 55, ואין כמעט יום בכל 34 השנים האלה שלא חותכת אותנו המחשבה, מה היה קורה איתו,
מי הוא היה היום ...
אבל רמי, כמוך, נשאר צעיר.
הוא נמצא בחלקה דומה לזאת שלך כאן, על יד פרדס, בבית הקברות הצבאי, בחדרה.
והנה, עכשיו אתה.
רמי היה בן 21, ואתה, כמעט 21.
חגגנו לך כאן את יום ההולדת, ביום קר אחד, לפני כמה חודשים.
עברה שנה שלמה, וזה כמו, אתמול.
כל דקה, כל שנייה, כל מקום.
ומכאן, מהשורה הפורחת זאת שנהפכה לאחד ממרכזי החיים של המשפחה הקרובה, אתה ממשיך ותמשיך להגיח ולחיות בכולנו:
בבית,
כשאנחנו נוהגים במכונית,
בארוחות, בשמחות,ביום, בלילה,
תמיד.
זה כלל לא תלו בנו.
כל הזמן.
אנחנו יודעים. כן אנחנו יודעים שתמשיך להיות איתנו בתוך החיים, כל הזמן.
גם בשנת 2042, בעוד 34 שנים, וגם הלאה.
כל צג של מחשב, כל זוג עיניים חכמות,
כל יום הולדת,
כל ארוחה אצל סבתא,
כל ליל סדר, כל חג, כל יום, כל דבר ..., הכל.
אנחנו, לא צריכים יום זיכרון. ואנחנו, לא צריכים צפירה.
עד שנפגש ניקולאס, ונעלה חוויות, ונלבן כמה עניינים בנינו ...
אבל בינתיים, עצוב לנו.
כבד לנו, מאוד.
האבל הוא במושגים של תהומות בילתי ניסבלים.
אבל באופן כזה, של אבסורד, זה בא עטוף.
הנה, תראה את האבא שלך יוסי, והסבא שלך חיים.
כל יום שישי לקראת התכנסות שלנו בבית הקברות, יוסי מודיע לסבא שלך בכאילו שיגרה, שהיום ב 16:00 אצל ניקולאס.
היום, ב 16:00, אצל ניקולאס.
הם מדברים רגיל.
כאילו.
אבל אצל שני האנשים החזקים האלה, נעצרת הנשימה.
ומי שמכיר, מרגיש שהם לא מסוגלים לדבר. והם מפעילים מעצמם, אל תוכם, כח.
הם לוקחים נשימה עמוקה, וממשיכים, כאילו כרגיל. כאילו.
וככה, משנה לשנה אנחנו נמשיך ניקולאס, כמו גם מידי יום שישי, להגיע הנה עם שיגרת החיים הכאילו שמחה שלנו, (ואנחנו הרי משפחה שמחה).
אתה ילד רגיש ניקולאס. ואתה יודע היטב. שזה רק, כאילו.
עד שנפגש ניקולאס, ונעלה חוויות ...