דני מייזליש נולד בשנת 1975 במושב הדתי חמד, בן לוותיקי המושב. הוא חי ונשם את המושב עשרים וארבע שעות ביממה. עוד בתור ילד, עזר במשק של הוריו בגידול תרנגולות ובשדה החקלאי. השדה הייתה אהבתו הראשונה.
אהבת האדמה ועיבודה, התחברה באופן הדוק לאהבת הארץ. דני כרת ברית של דמים עם הארץ כשהתגייס לצבא. בשרות הסדיר, שרת בנח"ל המוצנח בגדוד נבחר של בני משקים. שם בשקט עשה את תפקידו נאמנה והצטיין לא פעם. בשרות המילואים, גוייס לגדוד נחשון של חטיבה 5 והיה לוחם בפלוגה המסייעת. חברים לפלוגה מספרים, שאף פעם אי אפשר היה לדעת לאיזו פלוגה השתייך בדיוק. ידו הייתה בכל- כל מטלה שהתבקשו לבצע, דני הראשון. כל משימה, שיגרתית יותר ושיגרתית פחות- דני מתנדב בראש. הערכת חבריו ומפקדיו אליו הייתה כה גדולה עד שבמילואים הקודמים קיבל את מצטיין המ"פ על שירותו המסור. בתור אישתו, לא אהבתי כל כך את הרעיון- תמיד העדפתי שיישב בשקט, יסתכן פחות ויחזור מהר הביתה. אבל דני לימד אותי שאם עושים משהו- הוא חייב להיות תמיד על הצד הטוב ביותר. או שעושים, או שלא. וזה היה המוטו של חייו עושים ועושים טוב!!!. ולא רק עושים טוב אלא בצנעה ובהחבא. כשהוא קיבל את מצטיין המ"פ, הוא סיפר ש"כולם מקבלים וזה שום דבר". בדיעבד, חברים לפלוגה סיפרו לנו שזו הייתה הפעם הראשונה שהגדוד חילק את ה"מצטיין" והמציאו את התואר במיוחד בשבילו. הוא אהב כל כך את המילואים ואת חבריו לפלוגה, עד שעם קבלת צו מילואים, לא היה מאושר ממנו.
דני היה איש של עמל כפיים. הוא לא בחל בשום עבודה תהיה העבודה הקשה ביותר והשוחקת ביותר. הוא למד כלכלה וניהול במכללה, אך לא היה איש של תאוריה דני היה תמיד איש המעשה וחיפש את התכל"ס בכל דבר שעשה.
לחברים שמכירים את דני באמת, קשה לצייר אותו כאיש הרציני שמצטייר עד כה מדבריי. מי שהכיר אותו זוכר וייזכור תמיד את הצחוק שעל פניו. על כל דבר ידע להתבדח ולהפוך מרצינות לצחוק. גם בשיעורים, קשה היה להשתיק אותו כשהרגיש שיש לו מה להעיר. ולפי הסיפורים היו לו לא מעט הערות.
אהבה נוספת שהיתה לו (מלבד אהבתינו הגדולה) היא אהבתו לילדים. אחייניו היו תמיד בראש מעייניו. הוא השתולל איתם, שיחק איתם והפך בחברתם חזרה לילד. הרגעים הארוכים שבילה איתם בשדות המושב, היו רגעי אושר ממושכים עבורו , עבור הילדים ועבורינו המסתכלים מהצד. הרגעים עם הילדים היו חשובים לו כל כך, עד שהדבר הראשון שעשה לאחר יום עבודה מפרך או יום לימודים ארוך- מידי יום ביומו, היה ההשתוללות עם הילדים. הם חיכו לו שיעשה להם "כיף חיים". כיף שכלל הקפצות, גילגולים, סיבובים ושאר דברים שהפחידו עד מוות את הסובבים אך בעיני הילדים לא היה אדם שאפשר לסמוך עליו ונתן להם ביטחון, יותר מדני.
לשרות המילואים האחרון ממנו לא חזר, דני יצא בלב שלם ובהרגשת שליחות. הוא ידע כי התפקיד המוטל עליו אינו קל, אך יש לבצעו בצורה הטובה ביותר- כמו תמיד.
לאחר ההיתקלות הראשונה עם המחבלים, בה נהרגו רבים מהמחלקה, דני לא היסס לרגע והשיב אש כבדה לעבר מקורות הירי. חברים שהיו לידו ברגעיו האחרונים מתארים אותו נלחם כמו אריה. בהפסקת אש קצרה שנוצרה לאחר בלחימה, דני לא חשב אפילו לנסות להמלט. הוא אסף מחסניות מחבריו המתים והמשיך להילחם עד שכדור הכריע אותו. הוא יצא לדרכו האחרונה בראש מורם ובלב גאה - גאה על שבחרו בו ודווקא בו למסע הגאולה של צבא ההגנה לישראל נגד כוחות הרשע. גאה גם שבשעה קשה ובמסירות נפש עצומה, ידע לשמור על הטוהר- טוהר הנשק שעלה לו בחייו. דני נהרג קדוש וטהור.
הרב קוק בספרו ערפילי טוהר: על כן הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק...
דני. אתה נמצא למעלה בשמים בין הצדיקים והטהורים במקום הנעלה ביותר והקרוב ביותר לשכינה. שם למעלה בגובהי מרומים, למד עלינו זכות והוסף עוד צדק לעולם על חוסר הצדק והרשע המשתוללים פה. ותזכור שלעולם, אבל לעולם לא נשכח אותך.
יהי זכרו ברוך!
עינב מייזליש
חמד תשס"ב
לזכרו הוקם אתר: www.shmuel-dani.org.il