אלבום תמונות
שמעון!
אין איך לתאר את המראה שלך ואת כל החום שהקרנת בחיוך המתוק שלך!
היית גבוה קומה, יפה תואר וחייכן.
אהבת את החיים ונקטפת באמצע.
כ"כ הרבה זמן חיכיתי לילד הראשון שלי שיבוא, ואז הגעת כמו חלום שהתגשם ולא הספקתי לחוות איתך עוד כלום...
התגאתי בך בתור ילד, אהבת את החיות ונתת להם לחיות היית קשור לחיות שלך ואספת מהרחוב בגיל 7 כלב וגידלת אותו 11 שנה ביום שהוא מת רצת מבית-הספר כדי לדעת איפה הוא קבור.
כבר מגיל 8 ידעת לטפל בסוסים ובכלבים ולהכיר את כל הגזעים, הצעדים והתנועות שלהם.
בנווה הדסה היית אחראי על פינת החי וכל הצוות התגאו בך ובהישגים שלך.
קראו לך ילד המחשבים כי אף אחד לא היה יותר טוב ממך!
היית גאון והיית מצליח לעשות פטנטים שאף אחד לא תיאר לעצמו שתעשה, תמיד הדהמת אותנו בכך וכך גם בני הדודים שלך התחילו לכנות אותך מק'גיוור.
כל מי שהיתה רואה אותך היתה מציעה לך עבודה בדוגמנות והיית מוחק שאת הדוגמנות כבר עזבת כי פעם אחת כבר הספיקה לך.
אהבת את החיים ואת כל מי שסבב אותך.
היית קונה את כולם החיוך שלך, לא עשית רע לאיש, לא התיחסת להבדלי דת, גזע או עדה, היית מקדיש זמן לאחיך הקטן - שעות יחד מול המחשב, ומאז שהלכת לירן לא מוכן להדליק את המחשב כי קשה לו לשחק במחשב בלעדיך!
תמיד היית דואג להיות איתי בקשר, אם היית נשאר בבסיס אז היית מתקשר בשביל שאני לא אדאג ואם היית בדרך אז היית מתקשר בשביל לבקש שאני אכין לך את האוכל - אך באותו היום לא קיבלתי ממך שום טלפון...
אהבתי לפנק אותך, קיבלת את כל מה שיכולתי לתת לך ותמיד דאגתי לך - הייתי מוכנה לתת הכל כדי לראות אותך ולדעת שטוב לך. יש לי כ"כ הרבה זכרונות ממך ואם אני אתחיל לרשום את כולם אף פעם לא אסיים אני שמחה שהם נשארים בליבי.
שלך לנצח אמא