הספד הרמטכ"ל לסא"ל אייל וייס ז"ל
17 פברואר 2002
בעוד דקות אחדות ייערמו הזרים על תלולית העפר. אנחנו נמתין קמעה, נסרב להפרד אך נמחה דמעה בזווית העין ונחזור אל החיילים שלנו, אל היחידות, אל האנשים שחוסמים בגופם את מטעני המתאבדים, שבולמים את יריות הצלפים, שלוחמים בטרור המאיים על חיינו.
נצא ונלך מבית העלמין הזה, ונשאיר אותו כאן, בפעם הראשונה והאחרונה בחיינו - את האיש שתמיד הלך איתנו, שהוביל לוחמים בקו האש למען ביטחון ישראל, את סגן אלוף אייל וייס, זכרו לברכה. וכאן, במושבה שכל אחת מאבניה ספוגה בתולדות התנועה הציונית, כאן, ינוח על משכבו בשלום לוחם שכה רבים חבים לו את חייהם.
נשאיר כאן, בזכרון יעקב אתכן, שיר וחושן ואת האם מלכה והאחיות ניבה ואתי. אין אני יכולים לרפא את ליבכן השבור. אין לנו נחמה אך נמשיך להיות איתכן.
אנחנו חוזרים מכאן אל הלוחמים בקו האש, כדי להמשיך, לא להפסיק אף לרגע את מלאכת ההגנה והביטחון. בהכירי את אייל, אני יודע: כך היה רוצה שננהג.
חפצי שלום אנחנו, חפצי חיים. כבר שנות דור שאנו רודפים שלום ומבקשים אותו, אך מוצאים עצמנו במלחמות שנכפו עלינו. שכנינו בחרו בדרך הטרור והמוות, ומנהיגיהם מובילים אותם לתהומות של ייאוש, למפלים של שנאה.
אנו מצויים במלחמה, מלחמת התשה שנכפתה עלינו והיא על סף דלתות בתינו, בכל מקום. אנו נדרשים לאיתנות ואמונה בצדקת הדרך להכריע ולנצח פן ייכרתו חיינו בארץ הזו.
נאמר, שכל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם מלא. אם כך הוא, דובדבן ומפקדה, מעשיהם מלאים עולם.
אייל,
זכיתי להכירך במהלך שנות שירותך.
מאז התמנית למפקדה של דובדבן לחצתי את ידך במספר הזדמנויות: במתן ציון לשבח ליחידת דובדבן, בטקס הענקת פרס ראש הממשלה ליחידות מובחרות, ובהזדמנויות נוספות.
יד איתנה הייתה לך, אחיזה בוטחת המקרינה נחישות, כושר עמידה. איתנות שכמוה נדרשת מכולנו בימים אלה.
את הציון לשבח קיבלה היחידה כולה על הרמה המבצעית הגובהה שהפגינה בעומס שמעבר למקובל, על פיתוח אופני פעילות חדשים ומוצלחים, על הגמישות המחשבתית והמבצעית, על הסיכון. דובדבן היום היא מופת ודוגמא לחיקוי ליחידות צה"ל.
רבות בזכותך, אייל, כמפקדה.
משפחת וייס, חבריו של אייל, לוחמים,
המושבה זכרון יעקב, שבמרתפיה ועל מצוקיה פעלו לוחמי ארגון ניל"י בראשית המאה הקודמת, ובאחד מבתיה איבדה גיבורת ניל"י, שרה אהרונסון, את חייה, קולטת היום אל אדמתה עוד לוחם גדול ומפקד למופת שכמו קודמיו, אנשי ניל"י, רק ביקש חיים ושלום ומצא עצמו ראשון, כמותם. חוט שני, חוט של דמים, קושר את שרה אהרונסון לאייל וייס. מאה שנים של לוחמים בשירות העם היהודי.
מה לא הטלנו עליך ועל פקודיך אייל - ידענו שאנו מפקידים בידיים הנכונות את המשימות הכבדות והמורכבות ביותר. ראינו כיצד הובלת לוחמים באישון לילה, לילה אחר לילה, ללא הפסקה, ללא שגיאה, לא מוכן לפסוח על אף משימה, אף מטלה, נחוש לפעול באומץ ללא גבול, למתוח את היכולת האנושית אל מעבר לגבולות הדמיון.
אנחנו חוזרים עכשיו אל חייליך ויחד איתם להמשיך ולשמור על הבית. להמשיך ולהכות בטרור. אנחנו יודעים היטב כי אתה וחייליך הם אלה שחבויים מאחורי ההצלחות במלחמה נגד המחבלים ואנחנו גם היודעים כי להצלחות הרבות הללו יש מחיר. המחיר הוא קשה וכואב עד למאוד.
עלום היית בחייך, עלומים מפעלותיך גם במותך, אבל אנחנו, שיודעים מה עשית, איך פעלת, כמה נפשות הצלת, אנחנו שיודעים את מוחך הקודח, שראינו את מבט עיניך בטרם מבצע, את אחריותך ומסירותך ודאגתך, אנחנו ששלחנו אותך אל כפרי הטרור ואתה הלכת לשם בראש חייליך, אנחנו יודעים גם, כי אין דרך אחרת. ואנו נפעל, נלחם ונמשיך עד שננצח.
נולדת אייל מייד אחרי מלחמת ששת הימים. באותם ימים כתב חיים חפר:
"העם הזה היה ודאי רוצה לומר תודה. ללוחמי הסתר ולאנשי הסוד והחידה.
ולהוסיף אולי איזו מילת חיבה נלבבת,
העם היה ודאי רוצה - אילו ידע הוא את הכתובת"
הנה לנו אחת הכתובות לומר היום תודה: על דלת הבית בזכרון יעקב תלוי השלט, בכתב יד צבעוני "הבית של שיר ואייל".
אמש ראיתי אתכן, שיר וחושן ובני המשפחה, ראיתי תמונות של כולכם: של אייל החובק בזרועות איתנות בת ראשונה. בת שכמעט ולא זכתה להכירו מאז נעתר לקריאה לפקד על יחידת "דובודבן" בעת מאבק ומבחן למדינת ישראל.
אתם, בני המשפחה, היו גאים באייל, כשם שהיה גאה בכם ובדרך בה בחר.
אמש אמרת לי, שיר, כי עיניה של חושן הן כעיניו של אייל.
את, שתמכת באייל, שהכרת מקרוב את העשייה ואת תרומתה, אך גם את מחירה הקשה מנשוא - גדלי את חושן למענו, למענך, למען כולנו.
ספרי לחושן על אביה. ספרי על החיילים והמפקדים שעמדו כאן לחלוק לו כבוד אחרון וספרי את שסיפרו עליו. בבוא היום, היא תספר את סיפור גבורתו בגאווה.
סגן אלוף אייל וייס,
נזכור אותך כאחד ממפקדי השדה הנועזים של צה"ל, שהוביל לוחמים ללא חת.
בשם חייליך,
בשם הלוחמים בטרור,
בשמו של צה"ל,
ובשמה של מדינת ישראל,
אני מצדיע לך ואומר לך: תודה.