הכל שקט, שקט, אף אחד לא מדבר, אין מה להגיד, כל המילים ברחו, רק זכרונות מהדהדים בראש, תמונות והחיוך, החיוך המקסים שמקרין אושר ושמחת חיים, ולמה לא? רק לפני כמה ימים הוא גילה בנופש עם החברה, ראיתי אותו הוא התבייש לומר שלום כי המ"מ שלו יהיה שם גם, ועכשיו כל מה שנשאר זה רק הזכרונות והתסכול, למה ואיך?, איך ילד בן 19 ביום אחד עוצם עיניים ולא פיקח אותם לעולם? איך הלב מפסיק לפעום? ואיך מספידים איך נפרדים כשיש עוד כ"כ הרבה מה לומר?, אולי לא אמרנו מספיק פעמים "אני אוהב/ת אותך" "אתה תותח, אחי" "תשמור על עצמך", ואתה שמרת על כולנו, גם כשהיה לך קשה, תמיד לקחת על עצמך את הנטל של כולם, ושתדע שאם היתה לי משאלה אחת ויכולתי לבקש כל מה שארצה אי-פעם, הייתי מבקשת שתחזור ואם לא בשבילי אז בשביל החברים שלך פה שלא מפסיקים לבכות וכ"כ רוצים שתחזור, ואל החברה שלך וכמובן המשפחה שמתגעגעת נורא.
עזרא, אם אתה שומע, אנחנו אוהבים אותך ומי יתן ותנוח על משכבך בשלום, אנו מצדיעים לך פל' רתם נוב' 9
יהי זכרך ברוך!