שיח לוחמים שנערך בבית המשפחה ובו השתתפו: נסים אלמליח, שאול שאול, מיקי רוזן, גבי שבילי, בסמן דויד, אורן ביטון, יגאל הרוש, ליאור דהרי, דודו סידוף.
"ימי שיגרה"
הזיהוי היה ודאי רעולי הפנים אשר הסתובבו בג'נין וירו מנשקם באוויר לא חשדו ברכב המקומי שנסע לעברם לפקודה "פעל" פרקו הלוחמים מהרכב אמיר ושאול קפצו מתא המטען, ההתקן המיוחד שהתקינו בידית הפתיחה הוכיח את עצמו במהירות האופיינית להם השתלטו על המבוקש שלהם כשהפחד והבהלה נכרו בכל חלקי גופו נכפת זה בידיו וברגליו והועמס לרכב על נישקו דבר דומה קרה עם המבוקש האחר שנתפס גם כן ולעיניהם המשתאות של המקומיים עזב הרכב את העיר הישר אל מפקדת החטיבה שם חיכה להם בקבוק השמפניה שכמותו נערמו רבים בחדרם.
עם סיום ההשלמה היחידתית שובץ אמיר למחלקה בראשותי (נסים אלמליח) השתלבותו החברתית הייתה חלקה ועד מהרה הפך לצנטרום המחלקתי, את אמיר קיבלתי למחלקה בתקופה בה ימ"ס איו"ש היה בימי הקמתו הראשונים, תחת פיקודו של אלי אברם בנינו את היחידה ויצרנו יש מאין אלי אסף את האנשים מהקורסים השונים במג"ב ובעיניו הבוחנות סינן אותם אחד אחד והפכם ליחידה בת שתי מחלקות, הימים ימי האינתיפאדה הראשונה ועיקר פעילותנו בג'נין וסביבותיה השנים 1992-1991 השטח תוסס וזועק ליחידה כמונו ולכן העבודה היא סביב השעון.
הביטחון העצמי והשקט הפנימי מחד ויכולתו של אמיר להתלוצץ ולהצחיק את הסובבים אותו מאידך גיסא היוו רק פאן אחד באישיותו הנוחה של אמיר שהתגלה לעיני כל המחלקה כבעל תושייה, רוח לחימה והתנדבות וכמיומן מאד בהפעלת כלי נשק ואתגר אותי ביכולתו לפגוע במטרות במצבים השונים, לא אחת כאשר כל המחלקה היתה יוצאת לאימון במטווחים, בסוף האימון או תוך כדי הייתי לוקח את אמיר לצד ובודק את יכולותיי מול אלו שלו, לא פעם סיימנו כשידי על התחתונה.
אמיר שזה מקרוב הגיע למחלקה התנדב לפעילות מסתערבת ב"עארבה",
המטרה - לכידת מבוקשים החשודים בפעילות חבלנית. נו"הק היה קצר מאד ורובו ניתן תוך כדי תנועה רכובה ליעד. בצוות אמיר מחופש לאישה, אורן ביטון סמל המחלקה נהג, אני (נסים מפקד המחלקה), לוחם נוסף וסייען שאספנו בדרך, נכנסנו לכפר בשעות הצהרים, הסייען זיהה את שני המבוקשים חילקתי אותם ביננו, במקביל אורן צמצם את המרחק מבלי לעורר את חשדם, לפעל שלי פרקנו מהרכב ביצעתי נוהל מעצר חשוד אך המבוקשים קפצו מעל טרסה והחלו במנוסה, אמיר רדף אחרי המבוקש שלו, תוך כדי ריצה ירה ופצע את המבוקש ברגליים השני שהמשיך במנוסה נלכד על ידי לאחר 100 מטרים.
("אמיר רק הגיע ליחידה ובפעולה זו גילה יכולת מבצעית גבוהה, זריזות וירי סלקטיבי מדויק מה שנתן לו כבר בראשית דרכו במחלקה את כרטיס הכניסה המידי לכל פעילות מסתערבת נחשבת," סמל המחלקה אורן ביטון).
אמיר אהב מאד את אופייה המיוחד של היחידה העריך את חבריו והוקיר את מפקדיו לא אחת צוין לשבח ובראיון אצל מפקד היחידה רפ"ק אלי אברם אותו העריץ זכה לשמוע כי זה האחרון רואה אותו ממשיך במסלול פיקודי ביחידה כולל יציאה לקורס קצינים ואם הכל ימשיך כשורה יפקד על מחלקה ביחידה.
במפגשים עם החיילים שלי או כאשר אני צריך להעלות את רמת המוטיבציה של חיילים שונים צפה ועולה בעייני רוחי דמותו המופתית של אמיר מספיק לי לתאר את אופיו ומעשיו וכבר אני רואה את הברק בעיניהם ומניסיוני אני יודע שאחרי שיחה שכזו הם יהיו חברים ולוחמים טובים יותר.
לא פעם כאשר נותר זמן למנוחה היה מתאמן באופן אישי מתמקצע ומלטש כל פינה משפר את יכולת ההטמעות שלו באכלוסיה המקומית כ"אישה", בלבוש, באיפור ובצורת ההליכה. התחפושת שימשה כר נרחב למעשי קונדס וצחוק של אמיר, השקט הפנימי שלו, אומץ ליבו ואופיו הנוח יצרו את ההרגשה שפשוט כיף להיות במחיצתו, בחיוכו התמידי כבש את כולנו.
חתונה במחנה הפליטים בג'נין (אורן ביטון).
המטרה - לכידת מבוקשים עם דם על הידיים.
המבצע מורכב ורגיש מאד, יכולת ההצלחה שלו נמדדה בכושר ההטמעות בשטח, נחישות ואומץ לב, חולקנו לשני זוגות, בחוד היינו אני ואמיר המחופש לאישה חמושים באקדחים ומכשירי שמע אלחוטיים, הזוג השני נע כ-20 מטר אחרינו ובמרחק כמה דקות של נסיעה הועמדו הכן כוחות תגבור וחילוץ.
יצאנו בשעות הערב המוקדמות לזירת האירוע הרבה צעירים שביבה עמדו ואבטחו את הדרך לאורכה הונחו מחסומים לרכבים שאוישו על ידי רעולי פנים חמושים אשר בחנו במבט את באי החתונה, חשתי ברצון עז לעצור אותם ולהביאם לחקירה אך השיטה היתה לעצור אותם רק לאחר שרובם התכנסו בתוך המבנה לחגוג את החתונה, התקדמנו בהליכה רגלית בטבעיות המכסימלית האופיינית למקומיים, ידענו שהזמן אשר ייקח לכוחות התגבור לחבור אלינו מרגע ההתגלות הוא קריטי, הגענו לכניסה לבית והמתנו בזמן הזה המשיכו המוזמנים להיכנס פנימה, היתה אוירה של חגיגה, מוסיקה, ילדים, נשים וכיו"ב, גם אנו נכנסנו ויצאנו מידי פעם כשנראה היה שמרבית האנשים בפנים וידאנו שהזוג הנוסף נמצא ליד היציאה האחורית של המבנה בן השלוש קומות, דיווחתי לנסים על המצב ומיד קבלנו אישור לפריקה רועשת, אני ואמיר עמדנו עם אקדחים שלופים בכניסה לבית והכרזנו בצעקות שאנו צבא ויש להישאר בבית.
באותה התקופה אמיר היה לוחם צעיר כחצי שנה ביחידה ואף על פי כן לאורך כל המבצע שמר על קור רוח, איפוק ומקצועיות גבוהה איתו תמיד חשתי בטוח ועתה כשחשפנו את עצמנו בתוך כל הרעש וההמון המבולבל שלא הבין מאיפה צצנו לו קינן החשש שמה יתעכב כוח התגבור יתר על המידה אך רמת האמון שנתתי באמיר היתה מהגבוהות ביותר, ממש הערכתי אותו ובחירתו למשימה לצידי היתה מובנת מאליה מה שהוכיח את עצמו שוב ההלם המידי של באי החתונה חלף והמון זועם החל לצור על הפתחים, המוסיקה פסקה והחלו להשמע צעקות היסטריות וקריאות מתלהמות, דחקנו באנשים להישאר במקומם, מבטנו רצו לכל הכיוונים, שמענו באוזניות את הצעקות לא לזוז של הזוג השני עוד אנו דוחקים באנשים ומנסים להשתלט עליהם בצעקות הגיע אלינו נסים וציין את העובדה שהמבנה סגור מכל עבריו, באחת מפינות החדר זהינו התקהלות חשודה ובעוד אנו תוהים אם לגשת לשם נשמעה חבטה עזה מאחד הגגות אמיר אשר חתר למגע רץ למקום ואני מיד אחריו לרגע איבדתי קשר עין איתו לאחר דקה שנמשכה כמו נצח מצאתיו רוכן על המבוקש וכופת אותו בידיו וברגליו בתוך זמן קצר זוהה המבוקש כחשוד העיקרי לשמו נעשתה הפעולה.
אמיר קנה את כרטיס ההשתתפות שלו בחוד של כל מבצע מורכב בזכות, כמפקד ההולך בחוד בחרתי תמיד מישהו מיומן לידי וכשאמיר היה זמין, בו הייתי בוחר, מאורגן ואחראי, כל משימה שקיבל ידענו שברגע בה הוטלה על אמיר תעשה ברמה הגבוהה ביותר ועל אף זריזותו ומיומנותו בתפעול כלי נשק שונים, בחדירות לבתים, בטיפוס על צינורות ובגלישה על חבלים לא חדל להתאמן וגם באופן אישי בנוסף לאימונים היחידתיים. באחד האימונים האישיים קיבל הערה מהמ"חט אסעד ועמו מספר לוחמים כאשר נתפסו מבצעים סנפלינג מגג הממשל בג'נין לחלונות החדרים.
פעילות בכפר ראי.
המטרה - לכידת מבוקש.
לפעולה מצטרף קצין מבצעים מיוחדים המטיל ספק ביכולתה של המחלקה לבצע את המשימה ומבטיח לתגמל את היחידה באמל"ח מיוחד במידה ויעצרו את המבוקש.
השיטה - פעולה לילית, שקטה, חדירה לדירת הגג בבניין בן שלוש קומות של שני צוותי פריצה, האחד דרך חדר המדרגות. השני יטפס על גבי הצינורות לגג הבניין ויחובר דרך הדירה לכוח העולה בחדר המדרגות. בצוות הפורץ אמיר ושאול מטפסים על הצינורות לגג הבניין, בתחילה קופצים מעל החומה המקיפה את הבניין ופותחים את השער מיד אחר כך מטפסים לגג הבניין חודרים לדירה פותחים את דלת הכניסה של הדירה ומאפשרים לכוח הפורץ בפיקודי להיכנס גם כן בכניסה שקטה לדירה ולתפוס את המבוקש הנם את שנת הלילה שלו במיטתו עם נשק מתחת לראשו.
פעילות בג'נין ללכידת מבוקש, (אורן ביטון מספר).
המטרה - לכידת שאקר חאלד רוצח נהג המכלית, סטמקר.
השיטה - פשיטה לילית, שקטה של שני צוותים: כוח פריצה בראשותו של נסים עם קאסם זייד, שאול שאול ואחרים, וכוח סגירה בראשותי עם אמיר, אמסלם בורנשטיין ונוספים. הגענו לבית המבוקש בקומפלקס מחנה הפליטים בג'נין בשעת לילה מאוחרת דיווחתי לנסים שהכוח בפיקודי ממוקם, אמיר סגר את חלון הדירה. כוח הפריצה פרץ לתוך המבנה - באותה העת על פי עדויות הפורצים פחמאווי תינה אהבים - והפתיע את הנאהבים, פחמאווי ניסה לחמוק ותוך כדי שליפת אקדח קפץ מחלון הדירה היישר לכיוונו של אמיר, נשמעו מספר יריות צמצמתי אל אמיר ומצאתיו מחייך במלוא פיו וכובל את ידיו של פחמאווי הפגוע בחלקי גופו מירי.
בפעילות לילית שקטה ומהירה מבית לבית עם אנשי השב"כ וסייענים בתוך הקסבה של שכם על מנת לאתר מבוקשים, אמיר לידי מלא ביטחון ומקרין זאת לסובבים אותו, מוכיח לי פעם נוספת את מה שכבר ידעתי, כי איש אמת הוא, יושרה, ואינטגריטי ומודיע לי שאחת המחסניות שלו נפלה באחד הבתים - בקלות יכל להשיג אחרת - והוא מעוניין לחזור ולמצוא אותה. ההתלבטות היתה קשה מצד אחד להמשיך במשימה בלחץ אנשי השב"כ ומצד שני לחזור ולמצוא את המחסנית כי אנו מחנכים את הלוחמים שלא משאירים ציוד לאויב וחובתי כמפקד לתת דוגמא אישית, חינוך הלוחמים גובר, חזרנו לאחור אמיר מצא את המחסנית והמשכנו במשימה כמתוכנן.
בשיחת סכום שבועית הענשתי את אמיר ולא בלב שלם בריתוק של שבת לבסיס, הישרנו מבט האחד לתוך עניו של השני וראיתי כי הוא יודע שעליו להיענש על כך והוא מבין זאת, אך לא בחומרה שכזאת, אך גם מי שמשמש מודל לחיקוי ובגלל מערכת היחסים המיוחדים שהיו לי עם אמיר, היה חשוב לי להבהיר שאמיר אינו חף מעונשים כשצריך והדגשתי את העובדה שכולנו ידענו, שהוא יכל לחסוך לעצמו את כל זה ואף על פי כן החליט שהאמון שאני נותן בו חשוב לו יותר מכל עונש שיקבל.
קשה היה לי עם החלטה זו כי אמיר על כל מעלותיו כלוחם הוא קודם כל איש צוות וחברה שכיף להיות בה ולהיות חלק ממנה, פגשת באמיר וכל מה שהציק לך באותו הבוקר או יום אתמול, עבר ונשכח כל מפגש הפך לחוויה מהנה ביותר.
פעילות בראנטיס.
המטרה - לכידת מפקד הג'יהאד האסלאמי באזור רמאללה.
השיטה - פשיטה מסוערבת רכובה לאור היום.
בתקופה זו המחלקה יושבת בבית אריה מזה שבוע ימים תחת פיקודו של שפיצר מפקדה החדש, מבצעת תצפיות לכפר ראנטיס וממתינה להזדמנות המתאימה בתאום עם השב"כ על מנת ללכוד את מפקד הג'יהאד האסלאמי באזור עם הגעתו לביתו.
באתי לבקר את המחלקה ושפיצר שמזה זמן רב לא היה בביתו ביקש ממני להחליפו מתוך ההנחה שאם עד כה לא קרה דבר אז כנראה שגם בשעות הקרובות לא יקרה. ניסיתי להניאו ממחשבה זו אך רצונו זה של שפיצר גבר מרגע לרגע ובסופו של דבר החלפתי אותו. לקראת ערב קיבלנו פעל מהשב"כ ויצאנו לשטח רכובים במכוניתנו ומתחזים לפועלי בניין, ברכב יחד איתי היו אמיר, עם ה-M-16 המקוצר שכל כך אהב, ביבר שלושה לוחמים נוספים ואיש השב"כ. נכנסנו לכפר וכשהגענו סמוך לביתו של המבוקש עצרנו את הרכב ופרקנו ציוד המבוקש זוהה על ידי איש השב"כ ובעוד אני וביבר ניגשים אליו חזיתית והאחרים חיפו על הפעולה ראיתי שאמיר מיוזמתו מסמן לי ומאגף את הבית מאחור ביבר יצר מגע פיזי עם המבוקש אך זה ניער אותו מעליו וברח לחצר האחורית בעוד אנו רצים אחריו יורים מאקדחינו וחוששים לאבד אותו שמעתי יריות מכיוונו של אמיר ארבעה כדורים בברך רגל שמאל שזוהו בוודאות כפגיעות M-16 הפילו את המבוקש.
אלמלא החשיבה הטקטית של אמיר ראיית הקרב שלו וחתירתו למגע ספק אם פעולה זו כמו אחרות היו מוכתרות בהצלחה כי הכל יכול היה להיגמר אחרת בשבריר שניה.
כבוד גדול היה לי להיות מפקדו של אמיר ועוד יותר להיות חברו.
(רפ"ק נסים אלמליח).