אמיר !!
לוחם אמיץ ונערץ...
"... אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח..."
אמיר לוחם מקצועי ומיומן היה הדמות שכל חבריו ואני כמפקדו ראינו בו "בזאת אני בוטח". כישוריו כלוחם מסתערב ואמיץ הקרינו בטחון.
אני נזכר בלילות מבצעיים בג'נין כאשר מפקד המחלקה נדרש להכין צוות ליציאה מהירה לפעילות מבצעית ו"שבוץ קרבי", תמיד זכה שמו של אמיר ז"ל לעטר את ראש הרשימה, מקומו בכוח המוביל והלוחם תמיד היה בטוח, לא ניתן לצאת לפעילות מבצעית כשאמיר לא נמצא בקרבת מקום, זאת היתה התחושה וכך היה המנהג בצוות.
לפעמים כמפקד היחידה הייתי מסתכל על אמיר ושואל מהיכן שואב לוחם יקר זה את המוטיבציה הגבוהה? מי אנוכי שזכיתי שאמיר יהיה פקודי? התשובות למחשבות לשאלות ניתנו מיד. היה ברור שאמיר ניחן בתכונות עילאיות, במוטיבציה גבוהה בעומצת ערכים גבוהה אשר ספג בביתו ואהבת המולדת זרמה בעורקיו.
אני נזכר בלילה בישוב "עלי-זהב" - המתנה למבצע, ארוחת ערב עושים "על האש". אמיר מקרב את הרכב, הרכב הצהוב, הרכב שאמיר אהב אך יותר מכל הוא אהב את האופנוע, אמיר רצה שנהנה מהמוסיקה אשר בקעה מרכבו, ואני עם מחשבותי שמח. "הנה מה טוב, זהו, אמיר לא יסתכן יותר עם נהיגה באופנוע", אך כנראה זה היה זמני אהבתו לאופנוע גברה עליו.
אמיר !
לוחם שקשה לכעוס עליו, חיוך מקסים הן שובה-לב, גם כשהיתה סיבה לכעוס, הוא הצליח לשבור את הכעס ביושר לבבו והאמינות שהוא הקרין ולא אחת אמרתי לו "ניצחת, האמת ניצחה". אמיר מצטייר בעיני כדמות ממנה ניצן ללמוד אמינות מהי.
אמיר !
"אני יודע שלא רק אני חושב כך, אך אני יכול להעיד שהחיבוקים והנשיקות של חבריך בכל הזדמנות שנפגשתם לאחר פרידה ואפילו קצרה הוכיחה עד כמה כולם אוהבים אותך.
היום הפרידה ארוכה והיא ארוכה מאוד וכולם מצפים ומתגעגעים לחבקך...".
"... לא נותר לנו אלא להצדיע לך חבר ...".
מפקדך נחמיה, 6.5.97