איך בתוך המולת היום נגלית אתה. מחייך, צוחק על כולם, כאילו שאתה לא חלק מזה.
נשארת יפה, בלתי ניתן להשגה, מביט מלמעלה. מהרהר בלבך על כל ההמון הצופה על דלת ביתך.
אתה, שאהבת את החיים, והם החזירו לך חיוך גדול כמו זה שהיית רגיל בו - עכשיו שום דבר לא חשוב. כלום לא מעניין. הכל נהיה פתאום קטן, חסר משמעות.
כל מה שרצינו לעשות ביחד, הכל מתחמק לעולמך. אתה, שלא ידעת פחד מהו, שחיית את הרגע ולמענו נתת את כולך.
אני יודע, שאף מלה לא תוכל לתאר את ההרגשה, את תחושות הלב. באים ומזכירים, באים ומבכים. מחזירים אותך למציאות, מוציאים ממך דמעה חרישית, כאב עצור, זכרונות.
סיפורים - כמו שרק אתה יכול לספר. צחוקים - כמו שרק אתה יכול לצחוק. יפים כמוך, זכים ואמיצים כמוך, גדולים מהחיים, כמוך!
שלך,
אבינועם