בן מרגלית ואליהו. נולד ביום י"ז בחשוון תשכ"ט (8.11.1968) בעפולה, אח בוגר לחגית. כאשר מלאו לגילי שש שנים, עברה המשפחה לתל אביב ובהיותו בן עשר שנים נפרדו הוריו. גילי היה ילד נבון ורגיש וכאשר גדל מעט, הרגיש כבן בוגר ותמך באמו ובאחותו. גילי למד בבית-הספר היסודי "ניצנים" ברמת אביב ובבית-הספר התיכון עירוני י"א בתל אביב, והרחיב השכלתו בבית-הספר המקצועי "עמל", במגמת מערכות בקרה. בנעוריו היה פעיל בתנועת "הצופים" ושיחק כדורסל במסגרת חוג הנוער של "מכבי". גילי היה בחור שופע שמחת חיים, מוקף חברים וידידים, שידע להרעיף ולהעניק חום ואהבה על כל הסובבים אותו. אמו מספרת: "גילי היה בשבילי משהו מיוחד. האב, הבן, החבר והשותף. הוא דאג לי ואני דאגתי לו. הוא היה אהבת חיי".
בחודש פברואר 1987 גויס גילי לשירות חובה בצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. הוא סיים בהצלחה את מסלול הטירונות הארוך והמפרך, עבר קורס צניחה, נשלח לקורס צלפים ונבחר לצאת לקורס מ"כים חי"ר. בתום הקורס קיבל דרגת רב"ט, וחזר לסגל הפיקוד ביחידתו, להמשך אימונים ולפעילויות מבצעיות בשטחים ובלבנון. במהלך שירותו הוענקה לו דרגת סמ"ר.
בתחילת שנת 1990, השתחרר גילי מצה"ל והחל לעבוד בחברת "ויזה", כטכנאי מערכות-בקרה. לדברי חבריו, היה גילי דמות דומיננטית במחלקה בה עבד: "בחור מוכשר, כולו אהבת עשייה, עם זוג ידיים טובות". שותפים לצוות העבודה עם גילי, ציינו יחסי עבודה חיוביים ותורמים. הוא אהב את עבודתו והתמלא גאווה כאשר פרויקט הסתיים בהצלחה, היה שותף להקמת "מרכז אישור" ו"מרכז ההזמנות החדש". גילי שיחק בנבחרת הכדורסל של החברה והשתתף ב"ספורטיאדה" שנערכה באילת. היו בגילי ניגודים רבים. מצד אחד, בחור רציני, משענת בטוחה למשפחה. חברים ידעו, שעליו אפשר תמיד לסמוך. תמיד רק נתן, הושיט יד לעזור. מצד שני, היה ילד שובב, שפע בדיחות, צחוקים ורעיונות מטורפים. חיבוק חם לאוהביו והיאבקויות קטנות עם חבריו.
בשנת 1991 הקים גילי את ביתו. הוא נישא לחברתו אתי ולאחר שנה חבקו את בנם הבכור ירדן, שנקרא על שם שחקן הכדורסל האהוב עליו, מייקל ג'ורדן. גם במסגרת הצבא נתן גילי את כולו. יצא למילואים בשמחה, אהב להיות עם החבריה, לעזור, לסייע ולתרום את חלקו.
ביום 7.11.1994 נקרא גילי לשירות מילואים ויצא ליחידתו בחטיבת הצנחנים ברצועת עזה. במהלך שירות המילואים, ביום י"ז בכסלו תשנ"ה (19.11.1994) נפגע גילי מירי מחבלים מתוך מכונית חולפת, בעת שהיה מוצב בעמדה בצומת נצרים שברצועת עזה. הוא נפצע אנושות ולאחר שעתיים נפטר. גילי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו רעיה, בן, הורים ואחות. בן עשרים ושש היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ל.
במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקדו: "...גיל היה מפקד כיתה בגדוד המילואים של חטיבת חי"ר. חייל אמין, מפקד כיתה רגיש, טוב לב, חבר בפלוגה לכולם. ביצע את המשימות שהוטלו עליו, בצורה הטובה ביותר..."בעלון החברה בה עבד, "ויזה כא"ל", כתבו חברים: "...גיל זו התמדה, חריצות, סקרנות יסודיות ומקצועיות. בו בזמן, שקט נפשי, חיוך מבויש, חוש הומור והרבה הרבה אהבה לזולת..."
לזכרו של גילי התקיימה בקיבוץ לביא תחרות כדורסל בין נבחרת חברת "ויזה" לנבחרת פלוגת הצנחנים בה שירת. בני המשפחה וחברים קרובים כיבדו בנוכחותם את טקס חלוקת הגביעים. בסיום, סיפרו חברים: "על גיל מספרים בלשון הווה. פעם עם דמעות בעיניים ופעם עם צחוקים. צחוק של געגוע עם המון אהבה..."