עם בואי לבסיס לא הכרתי שם איש והוצבתי לתפקידי שירותים במטבח. העבודה היתה קשה ולא נעימה. במצב כזה את מחפשת מישהו קרוב להתחלק אתו בצרות ובחוויות. זאת מצאתי בקובי, אשר מיד התענין בי ובעבודתי. הוא היה חביב מאד וחברמן. היה עוזר לכל אחד ובענין זה היו כולם שווים בעיניו. הוא שיתף את עצמו בכל העובר עלי וכך התקשרתי אליו. הוא היה הכתובת היחידה שלי כאן לכל בעיותי, האדם הקרוב ביותר אלי. נפגשנו לא רק בבסיס, אלא גם בחופשות, כיוון שהיינו שכנים. מעניין איך היה נשאר ער לבעיותיו של כל חבר ותמיד רץ לעזור ועל כן ממש העריצו אותו כאן. תחילה חשבתי כי מגזימים, אך משהכרתיו, נוכחתי כי אכן כך באמת היה. היה לו חבר טוב בשם יואב, אשר שירת פעם ביחידה ולאחר שיחרורו עבר לעבוד ב"אמישרגז". כאשר יואב חלה, בילה אצלו קובי ימים ולילות כדי לעזור לו בכל דבר. וכאשר נכנס לעבודה, נסע אתו קובי למרחקים גדולים בכל הארץ כדי לעזור ולסייע לו להיכנס לעבודה. ליואב לא היתה חברה וקובי היה מזמין אותו לבלות בחברתנו ולא חשב שהדבר צריך להפריע לשנינו. כל כך הערכתיו על כך.
יחסו וקשריו להוריו ולמשפחתו היו משהו מיוחד. כה העריך ואהב אותם. מיד לאחר שנפגשנו הביא אותי לביתו והציגני בפני המשפחה, ותוך זמן קצר הייתי בת-בית במשפחתם. בערבי שבתות לא היה מוכן להקדים לצאת עד שלא סיים את ארוחת הערב החגיגית והמשותפת עם כל המשפחה. כן לא ויתר על אף אירוע משפחתי. אני רואה בכך פרי החינוך שקיבל מהוריו. כאשר היה נתקף במצב רוח, היה מתישב במכונית, נוהג בה ואז נרגע וחוזר למצב רוחו התקין. קובי אהב מוסיקה, אהב לרקוד ולבלות בחברה וסחף את כל הסובבים אותו אחריו. בבואו לחופשה היו מיד מתכנסים בביתו חברים רבים כדי לבלות בצוותא.
קובי עבד הרבה מעל תפקידיו הרשמיים. לא עשה חשבון של שעות ואף פעם לא התאונן. אהב מאד את היחידה ואת החברים והיה קשור מאד למקום. שאיפתו ללימודים היתה חזקה והוא הבין כי עליו להשלימם כדי שיוכל לרכוש מקצוע בעתיד.