למרים שלום!
...טוב, אז אחרי שחגי העביר לי את רשות הכתיבה, אזי הרשיתי לעצמי לצנזר את המכתב שלו ושל בבא, ויש לי כמה השגות לגביהם. ראשית כל משתמע ממכתבו של בבא שהשריון זה דבר מגושם ששוברים בו ידים ורגלים, אבל זה לא כל כך פשוט. כל מי ששובר משהו עושה את זה מרוב התלהבות כמו דחבש או חברה אחרים. ושנית, את כל החול והגריז שחגי מתאר, זה קיים רק בנסיעה ומי שסובל מזה זה רק המט"ק. כל שאר החברה בטנק יושבים בכסאות וחולמים (נחשי על מה???).
סך הכל כל פעם שיוצאים עם טנקים לשטח זאת חוויה לא נורמלית, לרדת הרים ולעלות בדרכים לא כל כך מקובלות. כשהחוויה היפה ביותר בנסיעה היא נסיעה בטור לילה, ששם כמעט מתנגשים הטנקים זה בזה מכיון שאסור להדליק אור. אז תארי לך מה כבר אפשר לראות כשיש גם אבק. אבל מה לעשות, שמנו נפשנו בכפינו ואנו בידיו של חגי הנהג שלנו.
ד"ש מיוחד לכולכן מחיים דחבש שביום חמישי יעלה כולו לבן (גבס). וכן תמסרי ד"ש לכל שאר הבנות ולהתראות בשבוע הבא.
ממני טען קשר
ראובן.