ויצמן היה תלמיד טוב והצטיין במתמטיקה. אהב ספורט. ויצמן היה שונה במשהו מאתנו; לא התעניין בנעשה סביבו, היה מסוגר בעצמו. אחר-כך השתנה: חברים, חברות, מסיבות, נסיעות על טילונים, בילויים ביום שישי ובשבת... נפגשנו גם כששירת בצבא. הוא אהב לספר הרפתקאות שעברו עליו. "שמע רפי," אמר לי, "טוב לי בצה"ל. לא אכפת לי לשרת הרבה זמן..."