לאחר שנפל, כתב חברו הטוב על התכונה היפה, שבה הצטיין - יחסו להורי-חבריו: "אלכס, מתוך כיבוד אב ואם, שעליהם חונך והורגל בביתו, ידע להעריך ולכבד גם את הורי חבריו. הוא לא שכח לבקר אצל הורי בעת שאני הייתי הרחק מן הבית - בצבא ובמלחמה ותמיד ידע להסיר דאגה מלב הורי. הוא לא חסך טרחה וניסה להתקשר תמיד ולהביא להם דרישת-שלום מבן, שהיה בשירות אי-שם. אלכס ידע להיכנס בשיחה עם מבוגר ולהסיח את הדאגה מלבו לשעה קלה; הוא ידע תמיד, בחוש-ההומור המפותח והבריא שלו, להכניס את הבדיחה והחידוד הקולעים ולהעלות את החיוך על שפתי אב ואם אכולי דאגה. הוא אהב לשאול, להתעניין, לספר. בעת שהיה יושב ומחכה לי בבית- הורי, ידע לרתקם בשיחה מעניינת ותמיד התלוצץ והישרה על כולם אווירה נינוחה ונעימה, אך תמיד עשה זאת בטקט, בעדינות ובטוב-טעם. אמי העידה עליו כי הוא היה שונה מכל חברי - מבין, מתחשב, רחב-לב ומבוגר במחשבתו, כזו היתה אישיותו".