דקה למחשבה
מדוע להנציח את איזי סרוב?
ביום הזיכרון לחללי חיל הקשר והתקשוב שמתקיים בכל שנה החלטתי להיכנס לחדר בו מונצחים כל חללי החייל לדורותיו.
מלכתחילה היה לי ברור לאן אפנה את מבטי בראש ובראשונה כאשר אכנס, ואכן פניתי לאוגדן בו מונצח איזי (יצחק) סרוב.
איזי ז״ל ואני הוצבנו בדצמבר 58 כאלחוטני קס״א - קשר סיוע אווירי. הוא היה מקצוען מורס, חסון ויפה תואר מחיל השריון ואני הגעתי כטירון מביה״ס לקשר - בה״ד 7.
את האירוע הבא לעולם לא אשכח.
איזי ואני נשלחנו יחד עם קבוצת חיילים להכנת רכבי הקשר - (רק״ש 112) לקראת תרגיל שדה.
בשובנו ממעבדת הקשר ברמות ים, איזי ישב ליד הנהג ואני מאחור בתוך ערימת המכשירים.
לפתע פגע הרכב בעמוד חשמל והתהפך. התוצאה היתה בלתי הפיכה.
איזי נהרג לצערי, ואני יצאתי בפגיעה קלה.
איזי היה בן בכור להוריו.
בחדר ההנצחה הבטתי באוגדן שהכיל מכתב אותו כתב איזי לאחותו אטי גורדון - סרוב.
נזכרתי באירוע ובדבריה של אימו בעת שפגשה את המג״ד ארי מן (מנהיים) ז״ל. דבריה למג״ד עדיין מהדהדים באוזני, כשהיא כואבת וזועמת: ״הצלחתי להוציא את בני בשלום ממחנות הריכוז ואתם שלחתם אותו למות״.
כיום, כעבור 47 שנה, חשבתי שכדאי שלפני שנשב מול עכבר ומקלדת, נדע מי זה איזי,
נהרהר במשפט שאמרה אימו,
ונזכור אותו כולנו.
ראובן אגסי