אלבום תמונות
הנה כבר עברה שנה מאז נלקחת מאתנו יקירנו יהודה ואילו הלב אינו נותן להאמין כי אמנם לא נראה עוד חברנו אשר כה נתחבב על כולנו. ובכל עת דמותך עולה לפני עיני, המבט העז והחיוך הרך על פניך המעודנים. כולנו אהבנוך, כי נוח היית לכל ואף לזבוב לא יכולת להרע, ודוקא בך קלע כדור המוות.
בן יחיד היית להוריך ומשהחלטנו אנו החבריא כי עלינו להצטרף אל שורת הלוחמים למען המולדת היית מן הראשונים אשר הצטרפו אל שורות הפלמ"ח. לא אבית לשמוע את נימוקינו השונים כי בן יחיד הנך, ואין לך לבוא אל מקום סכנה. לא ריחמת על הוריך אשר היית מחמד נפשם ואף לא מנעו ממך כל אותן הסכנות אשר מצאו אותנו בדרכנו, "איך אסוג ואנטוש את חברי, והמטרה הרי אחת היא לכולנו..." כך אמרת, קיימת והלכת ולא חזרת עוד.
מן הראשונים היית בצאתנו לשמור על דרכי הגליל השוממות אשר בכל רגע היו מצויים במטווחי האויב. מקרב אלי קרב נשאת בגאוה תפקידך. כל פחד וסכנה גרשת ממך והלאה, תמיד עמדת בראש ההולכים עד שבצפת מצא אותך כדור אויב טמא שהפילך לנצח. אף בבית החולים תוך כאבים בלתי מצויים בקשת מן הרופא שנגיש מזור לחברת הפצוע, לעצמך לא דאגת, למרות סבלותיך וכאביך העצומים.
נזכר אנוכי כיצד קבלנו את הפקודה לצאת לאותה פעולה, הזהרתיך לבל תצא, כי המטרה מסוכנת ביותר; הזכרתי לך כי בן יחיד הנך להוריך ואף נתקבל שחרור עבורך, אך אתה עמדת בשלך והשיבות לי:"אין דבר, הרבה בנים יחידים מקדישים חייהם למולדת, אהיה אף בינהם".
קשה להפרד ממך יהודה. בן 20 היית, מי יבצע את תכניותי אשר למענן הקדשת את חייך! כל הימים נרגיש בחסרונך לא רק הוריך השכולים אלא כל החבריא העליזה, מרגישה בהעדר הרוח החיה שבה.
רק דבר אחד נוכל להבטיח לך יהודה, נשבעים אנו, חבריך לנשק, להמשיך ולהלחם עבור אותה מטרה אשר נתת עליה חייך עד הביאנו את עמנו לנצחון ותמיד נזכורך, ואת מעשיך, כאילו עמנו כיום עמנו.
והוריך רק בזאת ינוחמו, כי לא לשווא נפל בנם היקר ודורות באים יזכרו את אלה אשר הכשירו את הדרך לעם בארצנו.
חברך אפרים
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח