אלבום תמונות
בחודש פברואר 1962 הגיעה המתיחות לשיאה בגיזרת החוף
הצפון-מזרחי של הכנרת. למעלה מחודש ימים הטרידו הסורים באש רובים ומקלעים את הדייגים, וכיוונו אש מקבי"ם ותולרים אל ספינות המשמר הישראליות. חיילי גולני, בפיקודו של אלוף משנה מרדכי (מוטה) גור (לימים הרמטכ"ל), קיבלו הוראה להתכונן לפעולת גמול. חיילים של סיירת גולני (יחידת "הנמר המעופף") בפיקודו של רס"ן צביקה עופר, וחייליו של רס"ן בני ענבר בפלוגת קורס המכי"ם ("אריות הגולן"), הועמדו במצב הכן.
בני ענבר משחזר את הרגשתו והרגשת חייליו באותה עת: "הזעם שנצטבר בנו כלפי הסורים הביא אותנו לרגשות תיסכול לא מעטים. נמאס לנו להיקרא 'אריות הגולן', כאשר הסורים מפגיזים אותנו, ולחיות כמו חתולים בג'וערה. בחטיבה היה ברור שאם תתבצע פעולה, היא תהיה שלנו, ומתוך כך נבע הצורך להצדיק את הכינויים: אריות ונמרים. היתה זו הרגשה של מן קפיץ דרוך, שנגיעה קלה בלבד תספיק לו כדי שישתחרר במלוא עוצמתו".
ב-16 במארס 1962, לאחר שיום קודם שוב נפתחה אש סורית על ספינת משמר ישראלית, נקראו מח"ט גולני ומפקדי כוחות המישנה לדיון דחוף בלישכת אלוף פיקוד צפון. "הלילה" - הודיע האלוף מאיר זורע - "תיערך פשיטת גמול נגד הסורים ממזרח לכנרת". עד לרגע האחרון, בצהרי יום שישי, לא נקבע יעד הפעולה. לבסוף נקבע, כי כוחות החטיבה יכבשו את מוצב נוקייב, ישמידו את הכוח שבו ויפוצצו את מבניו. שם הפעולה: "מבצע סנונית".
זו היתה חלוקת הכוחות למבצע:
כוח א' - פלוגת סיור בפיקוד המ"פ, צביקה עופר - כיבוש מוצב נוקייב ופיצוצו.
כוח ב' - פלוגת בית-הספר למכי"ם בפיקוד המ"פ, בני ענבר - כיבוש הכפר נוקייב.
כוח ג' - עתודה של פלוגה מגדוד "הבוקעים הראשון" ו-10 זחלמי"ם (בפיקוד המג"ד אורי שילה).
כוח ד' - סגל פלוגת טירונים א' - חסיחת הדרך נוקייב-כורסי נגד רכב וחי"ר.
כוח ה' - סגל פלוגת טירונים ב' - חסימת השביל נוקייב-ביר אשקום (מפקד החסימות היה מג"ד "גדעון", יהודה גביש).
סיוע לכוחות - שתי סוללות 120 מ"מ בעין גב; כיתת מרגמות 81 מ'מ מעין-גב.
צביקה עופר לא היה מופתע מן ההחלטה להכות את נוקייב. כמה ימים לפני שזומן המח"ט ללישכת האלוף, יצא צביקה יחד עם כמה קצינים אחרים בחטיבה ל"תצפית פרטית" על הגיזרה. בחסות מערה שחלשה על השטח, בחנו הקצינים הצעירים את האיזור, והיה זה עופר שקבע בהחלטיות: "אנחנו נעלה על נוקייב". השערתו אכן נתאמתה.
המוצב נוקייב נמצא כארבעה ק"מ צפונית למשק עין-גב, על גבעה נישאה מעל לים. הדרך אל המוצב עוברת בשפלה צרה, שרוחבה בין כמה עשרות למאתיים מטרים, המוגבלת על-ידי הים במערב ועל-ידי הרכס התלול במזרח. כמאתיים מטר דרומית למוצב נמצא הכפר נוקייב.
עם שניתנה ההוראה לפעול, בילו חיילי גולני בהופעה של להקת "התרנגולים" בנהריה. לאחר השמעת השיר "אליפלט", הופסקה ההופעה והחיילים הוצאו מן האולם לתידרוך. אחד מאלה היה יודק'ה (לימים מג"ד "הבוקעים הראשון"): "אני זוכר בבירור שההופעה הופסקה לאחר השיר 'אליפלט'. משום שהשיר הזה רדף אותי גם בהמשך. במלחמת יום-הכיפורים, כשעלינו לאיזור מסעדה לצורך הכנות לקרבות הבלימה, שוב שמענו ברדיו את 'אליפלט'. זה כנראה שיר שאסור לשמוע".
יחידתו של צביקה היתה חדשה, יחסית. חייליה היו בצבא חמישה חודשים, והיתה זו בשבילם פעולת הקרב הראשונה. מפקד היחידה ידע, כי יהיה זה קרב קשה, גם בגלל הגישה הקשה אל המוצב. מדרונותיה של הגבעה תלולים ונשלטים על-ידי רשת תעלות קשר ועמדות מבוצרות.
גורם ההפתעה אבד זמן רב לכני שהגיע הכוח ליעדו. כוחות אחרים עלו על מארבים סוריים והאיזור כולו ניעור לחיים. זו הסיבה שכוחות הסיירת, אשר הגיעו לאיזור הפריצה אל היעד, נתקלו באש תופת שניתכה על האיזור ממספר רב של כלי נשק אוטומטיים.
ביצוע התוכנית המקורית היה מחייב את הכוח לרדת במורד הוואדי ולהסתער במעלה הגבעה מול הקנים יורקי האש. אולם צביקה החליט לסטות מן התוכנית. בהשאירו כוח מינימלי לטיפול בנפגעים, ניתק צביקה את עיקר הכוח מהאש הסורית ובתנועת איגוף שקטה הגיע אל הצד הצר של המוצב הסורי (מקום בו אמורה היתה לפרוץ אחת המחלקות האחרות).
מהירות ההחלטה ומהירות הפעולה - והשקט בה בוצעה - הם שהביאו את הכוח לעמדת הסתערות חדשה וטובה. וכך הפכו את סכנת הכשלון לפתח לניצחון. היעד נפרץ וטיהורו החל. הפעולה היתה רצופה גילויים מופלאים של יוזמה, שליטה בנשק ועבודת צוות למופת בכל הרמות.
הסורים האחרונים נדחקו בהדרגה לאחת מפינות המוצב, כשבשטח פזורים עשרות הרוגיהם. גם לכוחותינו היו נפגעים, ביניהם מפקדים רבים. משהבחין צביקה, כי הואט קצב ההתקדמות, נטל פיקוד ישיר על הלוחמים והשתתף באורח פעיל בלחימה. כאשר חייליו מסייעים בידו פרץ קדימה, ירה לכל עבר, כשהוא מחליף מפעם לפעם אח כלי הנשק שבידו, משליך רימונים ומושך את כוחותיו אחריו.
מקומו של צביקה עופר בראש הכוח בעת לחימה קשה בתעלות, והשתתפותו האישית בהפעלת כלי הנשק כשתוך כדי כך הוא מנהל את פעולת הדיווח והתיאום עם הכוחות השכנים, וכל זה בקור רוח מוחלט ובשקט מופתי - הם שהיו בין הגורמים העיקריים להשלמתה המוצלחת של המשימה. על מעשהו זה צוין צביקה לשבח על-ידי הרמטכ"ל.
הכוח של בני ענבר נע לעבר הכפר נוקייב, כישהוא מחסל בדרכו עמדת תצפית שפתחה לעברו באש. בהגיעם לכפר התארגנו כוחות המישנה בהתאם לתוכנית, והחלו מטהרים את הבתים ואת מוצבי החוף של הסורים, דרומית לכפר. הפעולה בוצעה ביעילות ובמהירות, ועם סיומה החל בני לטפל בנפגעים, לרכזם ולהכינם לפינוי. במקביל נאסף שלל האוייב.
בשלב זה הגיע צביקה למסקנה, שאם יופעל נגד הסורים כוח נוסף מכיוון אחר, יביא הדבר לסיום מהיר יותר וזול יותר של פעולת הכיבוש. על בני הוטלה המשימה להסתער על היעד מהכיוון הקשה ביותר. זה היה רגעו הגדול. תוך רגעים ספורים נע בני בראש אנשיו לעבר משימתו החדשה. בינו לבין צביקה הוקם קשר מיידי. שני המפקדים ניצבו בראש כוחותיהם ועשו שתי מלאכות: באחת מנהלים ומבצעים אישית את הלחימה, ובשניה מתאמים ביניהם את התנועה והאש.
בני ומפקדי המישנה הגיעו ראשונים אל התעלות והחלו לבצע אישית את קרב המגע ואת טיהור האוייב. ההסתערות המפתיעה של כוח בני ולחץ מחודש מצד כוח צביקה, כששניים אלה מתואמים יפה בין שני המפקדים, הם אשר הביאו להכרעת הכוח הסורי ולסיום מהיר של כיבוש היעד.
ביו הגורמים העיקריים לניצחון היו: מנהיגותו של בני ענבר לאחר הקרב הראשון, נכונותו לקבל משימה חדשה וקשה; וכן יכולתו להפעיל את הכוח ברגעי ריפיון טבעיים במהירות ובקצב מדהימים, תוך שמירת קור הרוח הדרוש לשם יצירת הקשר והתיאום עם צביקה - ובעוד הוא עצמו נוטל חלק בקרב פנים אל פנים עם הסורים. על מעשיו אלה צויין בני לשבח על-ידי הרמטכ"ל.
גורלה של האוכלוסיה האזרחית בכפר נוקייב היה אחת השאלות הקשות ביותר שיתעוררו במבצע זה. היה ברור שהכוח המסתער עלול להיתקל באזרחים, ובהתאם לכך אף תוכננה פעולת כוחו של בני.
בעקבות קבלת הפנים "החמה" שבה ניתקל כוח צביקה בהתקרבו אל המוצב, הוא החליט, כאאור, על שינוי כיוון הסתערותו. צעד זה היה חייב להיעשות במהירות, כדי לא לאפשר לסורים להיערך לקראתו. והנה, כאשר הכוח היה מוכן להסתער, נשמע מהצד צלצול של פעמוני עדר ורעש צעידתם של אנשים. לעיני לוחמי גולני שבעומק שטח האוייב, עברו עשרות אנשים: גברים, נשים וטף. איש מהם לא נפגע לרעה. כשנוכח המפקד שהשיירה ארוכה והזמן מוסיף "לרוץ", התקדם עם כוחותיו דרך קהל האזרחים הסוריים לעבר עמדת ההסתערות הקרובה. עם עבור אחרון האזרחים ואחרוני הצאן, פתח הכוח בהסתערות.
פעולת נוקייב נוהלה ביעילות. המוצב נוקייב נהרס עד היסוד, והבתים שנועדו לטיהור בכפר טוהרו ונהרסו על-ידי הכוח. לסורים נגרמו אבידות קשות הן בנפש והן בציוד. לכוחותינו היו 51 נפגעים: 7 הרוגים, 43 פצועים ונעדר אחד. לקחים רבים הופקו מפעולה זו: הדוגמא האישית שנתנו המפקדים לפיקודיהם; מנהיגות וגילויי תושיה; רמת מוסר הלוחמים שנתגלתה בקרב זה במלוא עוצמתה, ומעללי הגבורה הרבים של הלוחמים, הנהגים,
החובשים, הרופאים והמפקדים.
בשל כל אלה זכתה חטיבת גולני בפרס אליו צופה כל יחידה לוחמת: הוטלו עליה משימות קרב נוספות.