אלבום תמונות
אומרים, כי קשה להיות בן לאב גדול, אבל עוד יותר קשה להיות אב לבן גדול. חיל ורעדה אוחזים אותי בגשתי לכתוב מלים אחדות לסיום הספר המוקדש לזכרו של דניאל שלי.
איני יודע בזכות מה הגעתי לבן כזה, שהראה בחייו ובקצו הטרגי גבורה עילאית בלי חשבון, בלי היסוס ובלי פקפוקים. דניאל היה שיא היופי, הגשמי והרוחני כאחד - חמדת עלומים - סמל המסירות והטוב ביחסו לכל אדם ואדם. הוא-הוא שניהל בלי פחד, בישוב-הדעת ובשכל-הישר שלו בימים הטרגיים ביותר לעמנו בארץ, פעולות נועזות כאלו שרישומן ייחרת לזכרון לדורות הבאים, ועל פעולתו יסופר בתולדות חיל-האויר הישראלי לפני היוצרו. וי להאי שופרא דבלי בארעא! הנה כבר עברו כשנתים מני אז, מהיום המר והנמהר שהוא נעדר יחד עם אוירונו, והכאב לא פג כמלוא נימה. אין מנוחה לנפשי ולא תהיה.
מעודי לא נהה לבי אחרי מעשה עקדת יצחק, כי מעצמי ובשרי חזיתי, כי אין ולא יהיה אב בישראל שיסכים להקריב את בנו בעד המטרה הקדושה ביותר; למולך היו מקריבים, אבל לא בישראל, כי עבודת המולך היתה נטע זר בישראל.
שלטת בי ההכרה, אף כי מעט בה הנוחם, כי הקרבן הזה, קרבן הגבורה של דניאל, לא יהיה לשוא, וכי הודות לו ולחבריו ניצלנו ונצחנו, ונזכה לחיי אנשים חפשים בארצנו, ולא יבוא אויב וצר בשערי מדינתנו השלמה, והדור הבא אחרינו ייהנה מחיי חופש ודרור.
ומלים אחדות לדניאלה - בתו של דניאל - שנולדה אחרי העדרו. איני יודע, דניאלה, אם אהיה בחיים בזמן שתוכלי לקרוא ולהבין את כל מה שכתוב בספר זה המוקדש לאביך הגדול והגבור; אני רוצה לקוות כי תהיי בת נאמנה לארצנו ועמנו, ושתהיי ראויה לשאת את שם אביך הנערץ, ובגאון תזכרי את שמו, והוא יהיה לך לעמוד אור בחייך הבאים.